ברטנורא על משנה שבת ח׳:ב׳

2 אֹזֶן לְקֻפָּה. לְאוֹחֲזָהּ בָּהּ:

3 תְּלַאי. לִתְלוֹתוֹ בּוֹ, וּבָצִיר מִשִּׁעוּר אֹזֶן לְקֻפָּה:

4 מִדַּת מִנְעָל. לְהַרְאוֹת לָאֻמָּן כְּמִדָּה זוֹ אֲנִי צָרִיךְ, וְשִׁעוּרֵיהּ בָּצִיר מִתְּלַאי:

5 נְיָר. מֵעֲשָׂבִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ:

6 קֶשֶׁר שֶׁל מוֹכְסִין. פְּעָמִים שֶׁאָדָם נוֹתֵן מֶכֶס בְּרֹאשׁ הַנָּהָר מִזֶּה, וְהוּא מוֹסֵר לוֹ חוֹתָם לְהַרְאוֹת לַמּוֹכֵס שֶׁבָּעֵבֶר הָאַחֵר מִן הַנָּהָר לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁכְּבָר פָּרַע הַמֶּכֶס, וְדַרְכּוֹ לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת לְסִימָן, וְהֵן גְּדוֹלוֹת מִשְּׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּנוּ:

7 נְיָר מָחוּק. שׁוּב אֵינוֹ רָאוּי לִכְתֹּב, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שִׁעוּר גָּדוֹל לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית: