ברטנורא על משנה שבת ו׳:י׳

10 הַחַרְגּוֹל. מִין חָגָב, כְּדִכְתִיב ויקרא יא אֶת הַחַרְגּוֹל לְמִינֵהוּ, וְתוֹלִין אוֹתוֹ בָּאֹזֶן וּמְרַפְּאִים בּוֹ כְּאֵב הָאֹזֶן:

11 וּבְשֵׁן שֶׁל שׁוּעָל. דְּעָבְדֵי לְשֵׁינְתָּא. לְמַאן דְּנָיֵים לְהָקִיצוֹ, תּוֹלִין עָלָיו שֵׁן שֶׁל שׁוּעָל חַי. וּלְמַאן דְּלֹא נָיֵים כְּדֵי שֶׁיִּישַׁן, תּוֹלִין עָלָיו שֵׁן שֶׁל שׁוּעָל מֵת:

12 וּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב. מַסְמֵר שֶׁבְּעֵץ הַתָּלוּי, אִם יְנִיחוּהוּ עַל נֶפַח שֶׁבַּמַּכָּה יָסִיר הַנֶּפַח. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁמְּשִׂימִין אוֹתוֹ בְּצַוָּאר מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַדַּחַת שְׁלִישִׁית וִירַפְּאֶנּוּ:

13 וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף בְּחֹל אָסוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּקַיְמָא לָן כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְלֹא קָרִינַן בְּהוּ וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵּלֵכוּ: