ברטנורא על משנה שבת ג׳:ב׳

2 תַּנּוּר. מִתּוֹךְ שֶׁצַּר לְמַעְלָה וְרָחָב לְמַטָּה נִקְלָט חֻמּוֹ לְתוֹכוֹ טְפֵי מִכִּירָה, וַאֲפִלּוּ הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יֶחְתֶּה, דִּלְעוֹלָם אֵינוֹ מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ:

3 בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. לִסְמֹךְ אֵצֶל דָּפְנוֹ:

4 כֻּפָּח. עָשׂוּי כְּכִירָה, אֶלָּא שֶׁאָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ וְאֵין בּוֹ אֶלָּא מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת, וְהָאֵשׁ עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְהֶבְלוֹ רַב מֵהֶבֶל הַכִּירָה, שֶׁהַכִּירָה פְּתוּחָה מִלְּמַעְלָה שִׁעוּר שְׁתֵּי קְדֵרוֹת וְהַכֻּפָּח אֵין פָּתוּחַ אֶלָּא שִׁעוּר קְדֵרָה אַחַת, וּפָחוֹת מֵהֶבֶל הַתַּנּוּר: