ברטנורא על משנה שבת כ׳:א׳

1 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְּשַׁמֶּרֶת. שֶׁמְּסַנְּנִים בָּהּ שִׁמְרֵי יַיִן, וּמוֹתֵחַ אֶת פִּיהָ לְכָל צַד בְּעִגּוּל וְנַעֲשֶׂה כְּאֹהֶל עַל חֲלַל הַכְּלִי. וְאַף עַל גַּב דְּעָבֵיד אֹהֶל, שָׁרֵי בְּיוֹם טוֹב, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל בְּשַׁבָּת תּוֹלֶה לְכַתְּחִלָּה לֹא, אֲבָל אִם תְּלוּיָה הִיא נוֹתְנִין לְתוֹכָהּ שְׁמָרִים וּמְסַנְּנִין, דְּאֵין דֶּרֶךְ בּוֹרֵר בְּכָךְ:

2 אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְּשַׁמֶּרֶת. דְּעָבֵיד אֹהֶל עֲרַאי וּמֵחֲזֵי כְּמַעֲשֵׂה חֹל:

3 וְאֵין נוֹתְנִים לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת. דַּהֲוָה תּוֹלָדַת בּוֹרֵר אוֹ מְרַקֵּד. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: