ברטנורא על משנה שבת ט״ו:א׳

1 אֵלּוּ קְשָׁרִים. קֶשֶׁר הַגַּמָּלִים. שֶׁנּוֹקְבִים לַגָּמָל בְּחָטְמוֹ וְנוֹתְנִין בּוֹ רְצוּעָה וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ קֶשֶׁר עוֹלָם. וּכְמוֹ כֵן נוֹקְבִים בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה נֶקֶב וְנוֹתְנִין בּוֹ חֶבֶל וְקוֹשְׁרִין אוֹתוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קְיָמָא שֶׁאֵינוֹ מַתִּירוֹ לְעוֹלָם. וַהֲוֵי דּוּמְיָא דְּקוֹשְׁרֵי חוּטֵי יְרִיעוֹת הַנִּפְסָקִים בַּמִּשְׁכָּן. וְקֶשֶׁר שֶׁל קְיָמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, אוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן וְאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּהֵא שֶׁל קְיָמָא וּמַעֲשֵׂה אֻמָּן. וְשֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא וְלֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה:

2 וּכְשֵׁם שֶׁחַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ חַיָּב עַל הֶתֵּרָן. שֶׁכֵּן צַיָּדֵי חִלָּזוֹן הָיוּ נִצְרָכִין לִפְרָקִים לְהַתִּיר קִשְׁרֵי רְשָׁתוֹת הַקַּיָּמִים כְּדֵי לְקָצְרָן אוֹ לְהַרְחִיבָן:

3 שֶׁיָּכוֹל לְהַתִּירוֹ. דְּלֹא הַדְּקֵיהּ:

4 אֵין חַיָּבִין עָלָיו. וַאֲפִלּוּ עֲשָׂאוֹ לִקְיָמָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: