ברטנורא על משנה שבת י״ד:ב׳

2 אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי. מֵי מֶלַח מְרֻבִּים שֶׁנּוֹתְנִים לְתוֹךְ יְרָקוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָן לְהִתְקַיֵּם:

3 אֲבָל עוֹשִׂין. מֵי מֶלַח מֻעָטִים כְּדֵי לִטְבֹּל בָּהֶן פִּתּוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל:

4 וַהֲלֹא הוּא הִילְמִי בֵּין מְרֻבֶּה בֵּין מֻעָט. כְּלוֹמַר אִם הַמְרֻבִּים אֲסוּרִים אַף הַמֻּעָטִים אֲסוּרִים, דְּיֹאמְרוּ מְלָאכָה מְרֻבָּה אֲסוּרָה וּמְלָאכָה מֻעֶטֶת מֻתֶּרֶת, אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֲסוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְעַבֵּד וּמְתַקֵּן אֶת הָאֹכֶל הַנִּתָּן בְּתוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם:

5 וְאֵלּוּ הֵן הַמֻּתָּרִים. נוֹתֵן שֶׁמֶן בְּתוֹךְ הַמַּיִם בַּתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַמֶּלַח, אוֹ נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמֶּלַח קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן אֶת הַמַּיִם, דְּהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבוֹ שֶׁאֵין הַמֶּלַח מִתְעָרֵב יָפֶה עִם הַמַּיִם וּמַתִּישׁ אֶת כֹּחוֹ. אֲבָל לֹא יִתֵּן מַיִם וּמֶלַח בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אֶת הַשֶּׁמֶן, דְּמִשָּׁעָה שֶׁנּוֹתֵן מַיִם וּמֶלַח יַחַד הוּא נִרְאֶה כִּמְעַבֵּד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: