ברטנורא על משנה ראש השנה א׳:ט׳

« ברטנורא על משנה ראש השנה א׳:ח׳ ברטנורא על משנה ראש השנה ב׳:א׳ »

9 מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, אֲפִלּוּ בְמִטָּה. וְאִם צוֹדֶה לָהֶם, לוֹקְחִין בְּיָדָם מַקְּלוֹת. וְאִם הָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת, שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כג, אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

פירוש ברטנורא על משנה ראש השנה א׳:ט׳

9 וְאִם צוֹדֶה לָהֶם. אוֹרֵב. כְּמוֹ וְאַתָּה צוֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ שמואל א כד:

10 שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹעֵד, בְּמוֹעֲדוֹ, דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:

« ברטנורא על משנה ראש השנה א׳:ח׳ ברטנורא על משנה ראש השנה ב׳:א׳ »