ברטנורא על משנה פאה ב׳:ב׳

2 אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת. שֶׁהִיא רְחָבָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָעוֹמֵד בָּאֶמְצַע אֵינוֹ יָכוֹל לִקְצֹר מִכָּאן וּמִכָּאן:

3 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַפְסֶקֶת. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דְּאָמַר לְעֵיל עַל שְׁלוּלִית דְּהַיְנוּ אַמַּת הַמַּיִם דִּבְכָל עִנְיָן מַפְסִיק, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר דְּאִם יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת אֵינָהּ מַפְסֶקֶת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

4 וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן. הַר שֶׁחוּדוֹ זָקוּף וְאֵין בָּקָר בְּכֵלָיו יְכוֹלִין לַעֲבֹר שָׁם, וּמַפְסִיק בֵּין שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת:

5 הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל. כְּלוֹמַר נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת לְכָל שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת וְלֹא חָשִׁיב הֶפְסֵק, הוֹאִיל וְהֵם נֶעְדָּרִים בַּמַּעְדֵּר, כְּלוֹמַר שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹפְרִים אוֹתוֹ הַר בִּכְלִי שֶׁחוֹפְרִים בּוֹ אֶת הַקַּרְקַע, אֵין זֶה הֶפְסֵק. שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר אֵין זֶה קַרְקַע בּוּר אֶלָּא לְמָחָר חוֹפְרִים אוֹתוֹ בַּמַּעְדֵּר וְזוֹרְעִים אוֹתוֹ וּשְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת הֵם אַחַת: