ברטנורא על משנה אהלות א׳:ה׳

5 מְטַמֵּא בְגָדִים. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵרַשׁ, דִּכְתִיב ויקרא טו וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו, אַלְמָא שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בַּזָּב:

6 וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִים בְּזָב מְטַמְּאִין בְּגָדִים. לְפִי שֶׁהַזָּב אַב הַטֻּמְאָה וְהַבְּגָדִים הַנּוֹגְעִים בּוֹ נַעֲשִׂים רִאשׁוֹן וְאֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אֲחֵרִים, שֶׁאֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִים טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה:

7 שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין אֶת הַזָּב מְטַמְּאִין אָדָם. כְּגוֹן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁל זָב מְטַמְּאִין אָדָם, לְפִי שֶׁהֵן נַעֲשִׂים אַב הַטֻּמְאָה כַּזָּב עַצְמוֹ, דִּכְתִיב שם וְכָל הַנּוֹגֵעַ בְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַּחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

8 וְאֵין אָדָם הַנּוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם. וַאֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁפֵרַשׁ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וְאֵין רִאשׁוֹן מְטַמֵּא אָדָם: