ברטנורא על משנה נדה ז׳:ב׳

2 מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בַּמָּבוֹי. דְּמָבוֹי רְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא לְעִנְיַן טֻמְאָה, וּסְפֵקוֹ טָמֵא:

3 אוֹ עַד שְׁעַת כִּבּוּד. מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקִין מְבוֹאוֹתֵיהֶן בִּשְׁעַת כִּבּוּדֵיהֶן, וְאִם הָיָה שָׁם שֶׁרֶץ הָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ:

4 וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בְחָלוּק מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה הָאִשָּׁה מִיּוֹם כִּבּוּס. אֲבָל אוֹתָן שֶׁל קֹדֶם כִּבּוּס, לֹא, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקוֹת חֲלוּקֵיהֶם בִּשְׁעַת כִּבּוּסֵיהֶן:

5 הַיָּבֵשׁ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. עַד שְׁעַת כִּבּוּד. דְּאִיכָּא לְמֵימַר לְאַחַר כִּבּוּד מִיָּד נָפַל:

6 אֲבָל הַלַּח אֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁנּוּכַל לוֹמַר אִם נָפַל בְּאוֹתוֹ יוֹם עֲדַיִן יָכוֹל לִהְיוֹת עַכְשָׁיו לַח. אֲבָל עַד שְׁעַת הַכִּבּוּד לִזְמַן מְרֻבֶּה, לֹא, דְּהָא לַח הוּא, וְאִי מֵהַהִיא שַׁעְתָּהּ נָפַל, הֲוָה מִתְעֲבֵיד יָבֵשׁ. וְדַוְקָא בְּשֶׁרֶץ הוּא דְּפָלֵיג רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּין לַח לְיָבֵשׁ. אֲבָל בְּכֶתֶם, אֲפִלּוּ לַח מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת כִּבּוּס, דְּאֵימַר יָבֵשׁ הָיָה וּמַיָּא הוּא דְּנָפַל עֲלֵיהּ. אֲבָל בְּשֶׁרֶץ לֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, דְּאִי אִיתָא דְּמַיִם נָפוּל עֲלֵיהּ, אִמַּרְטוֹטֵי אִמַּרְטוּט. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: