ברטנורא על משנה נדה א׳:ב׳

2 הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בְטָהֳרוֹת. הָא דְּלֹא תָּנֵי הָיְתָה עֲסוּקָה בְּטָהֳרוֹת וּפָרְשָׁה וְרָאֲתָה, וְקָתָנֵי הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה, לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּמִשּׁוּם דְּיֵשׁ לָהּ וֶסֶת וְדַיָּהּ שַׁעְתָּהּ, הַמִּטָּה נַמִּי טְהוֹרָה, כִּדְּקָתָנֵי וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת, הָא אִם אֵין לָהּ וֶסֶת, דִּמְטַמִּינַן מֵעֵת לְעֵת, הַמִּטָּה נַמִּי טְמֵאָה, כְּמִשְׁכַּב נִדָּה עַצְמָהּ שֶׁמְּטַמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁעָלָיו:

3 אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת:

4 אֵינָהּ מוֹנָה. יְמֵי נִדָּה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה: