ברטנורא על משנה נגעים י״ד:י״ג

13 זֹאת שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מְצֹרָע שֵׁנִי שֶׁהוּא בַחַיִּים מַה תְּהֵא עָלָיו, הֵיאַךְ יִטְהַר לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים, שֶׁאִלּוּ הָיָה מְצֹרָע הָאַחֵר חַי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן זֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא. אוֹ אִם מֵת הָאֶחָד וְהָיוּ שְׁנֵי הַקָּרְבָּנוֹת לְפָנֵינוּ, הָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת מֵתִים וְזֶה מַקְרִיב קָרְבָּן אַחֵר. אֲבָל הַשְׁתָּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְרִיב אֶת זֶה, דְּשֶׁמָּא שֶׁל מֵת הוּא וְהַוְיָא חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ דִּלְמִיתָה אָזְלָא. וְקָרְבָּן אַחֵר נַמִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא, דְּשֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁקָּרַב הָיָה שֶׁלּוֹ וְנִפְטַר, וְנִמְצָא מֵבִיא חֻלִּין לָעֲזָרָה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתְנוֹת בִּנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטָּאת בָּאָה נְדָבָה:

14 יִכְתֹּב נְכָסָיו לְאַחֵר. וְהָוֵי עָנִי וְרָאוּי לְהָבִיא קָרְבַּן דַּלּוּת, וְחַטַּאת הָעוֹף בָּאָה עַל הַסָּפֵק וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם חֻלִּין בָּעֲזָרָה. וְאִם אֵינוֹ מַפְקִיר נְכָסָיו וְהֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף, לֹא טָהַר, דְּעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וּמִן הָאָשָׁם שֶׁמֵּבִיא לֵיכָּא לְאַקְשׁוֹיֵי הֵיכִי מָצֵי מַיְתֵי אָשָׁם בְּסָפֵק דִּלְמָא חֻלִּין לָעֲזָרָה מַיְתֵי, דְּכֵיוָן דְּאָשָׁם שָׁוִין מַתְּנוֹתָיו לִשְׁלָמִים, יָכוֹל לְהָבִיא אָשָׁם וּלְהַתְנוֹת, אִם אֲנִי חַיָּב אָשָׁם יְהֵא זֶה לְאָשָׁם, וְאִם לָאו, שֶׁקָּרַב אָשָׁם שֶׁלִּי, יְהֵא זֶה לִשְׁלָמִים, מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּחַטָּאת, שֶׁאֵין מַתְּנוֹת דָּמִים שֶׁל חַטָּאת שָׁווֹת לִשְׁלָמִים, דְּמַתַּן דָּמִים שֶׁל חַטָּאת אַרְבַּע מַתָּנוֹת לְמַעְלָה מִחוּט הַסִּקְרָא, וּשְׁלָמִים שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לְמַטָּה מִחוּט הַסִּקְרָא: