ברטנורא על משנה מנחות ו׳:ב׳

2 בָּזֶה יָפֶה כֹחַ הַמִּזְבֵּחַ. לֹא הֲוֵי צָרִיךְ לְמִתְנֵי, דְּהָא חָזִינַן דְּבָזֶה יָפֶה כֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ וּמִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הִיא. אֶלָּא לַאֲתוֹיֵי הַמִּתְנַדֵּב יַיִן לַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא קָרְבָּן, דְּלֹא תֵימָא מְזַלְּפוֹ עַל הָאִשִּׁים עַל הָאֵשׁ וְהוּא נִשְׂרָף וְכָלֶה וְאֵין כֹּחַ מִזְבֵּחַ יָפֶה בָּזֶה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, אֶלָּא מְנַסְּכוֹ כִּשְׁאָר נְסָכִים וְיוֹרֵד לַשִּׁיתִין דְּהַיְנוּ כְּמִין שְׁנֵי נְקָבִים שֶׁהָיוּ בַּמִּזְבֵּחַ וְיוֹרְדִים לְמַטָּה עַד הַיְסוֹד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ יָפֶה:

3 וּבָזֶה יָפֶה כֹחַ הַכֹּהֲנִים. לַאֲתוֹיֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת אִם הֱבִיאוּם בִּפְנֵי עַצְמָן בְּלֹא כְּבָשִׂים, דְּלֹא תֵּימָא לִשְׂרֵפָה עוֹמְדוֹת וְלֹא לַאֲכִילָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָרְבוּ כְּבָשִׂים שֶׁמַּתִּירִים אוֹתָם, קָמַשְׁמַע לָן דְּבָזֶה יָפֶה כֹּחַ כֹּהֲנִים לְעוֹלָם, דְּלַאֲכִילָה עוֹמְדוֹת וְלֹא לִשְׂרֵפָה: