ברטנורא על משנה מנחות ג׳:ה׳

5 מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. שֶׁאִם חָסֵר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל, דְּאָמַר רַחֲמָנָא מְלֹא קֻמְצוֹ:

6 הָעִשָּׂרוֹן. מִנְחָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵעִשָּׂרוֹן אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, פְּסוּלָה:

7 הַיַּיִן. חֲצִי הַהִין לַפָּר, וּשְׁלִישִׁית הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִית הַהִין לַכֶּבֶשׂ. וְכֵן הַשֶּׁמֶן בֵּין לְמִנְחַת נְסָכִים שֶׁהוּא כְּשִׁעוּר הַיַּיִן, בֵּין לְמִנְחַת נְדָבָה שֶׁהוּא לֹג אֶחָד שֶׁמֶן:

8 הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן. שֶׁל מִנְחָה:

9 מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה. דִּכְתִיב שם ב מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ:

10 הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה. דִּכְתִיב שם ו וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ וְגוֹ'‏ עַל כָּל לְבוֹנָתָהּ: