ברטנורא על משנה מעשר שני ב׳:ה׳

5 מַה שֶּׁלִּקֵּט לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר. כָּל מַה שֶׁמְּלַקֵּט הַכֹּל לְמַעֲשֵׂר, עַד שֶׁיַּשְׁלִים דְּמֵי מַעֲשֵׂר. וְיַתְנֶה וְיֹאמַר, אִם כָּל מַה שֶּׁלִּקַּטְתִּי הֵם מְעוֹת מַעֲשֵׂר מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹתָם שֶׁל מַעֲשֵׂר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ יִהְיוּ מְחֻלָּלִין עַל אֵלּוּ:

6 וְאִם בָּלַל וְחָפַן. וְאִם לֹא לִקֵּט אוֹתָן אֶחָד אֶחָד מִכָּאן וּמִכָּאן, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְלוּלִין וּמְעֹרָבִים וְלִקֵּט אוֹתָם מְלֹא חָפְנָיו:

7 לְפִי חֶשְׁבּוֹן. שֶׁאִם לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָאתַיִם, נוֹתֵן לְזֶה שֶׁל מָנֶה שְׁלִישׁ וּלְזֶה שֶׁל מָאתַיִם שְׁנֵי שְׁלִישִׁים: