ברטנורא על משנה מעשר שני א׳:ד׳

4 הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאֵין קָרְבָּן בָּא מִן הַחַיָּה, דִּכְתִיב ויקרא א מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן:

5 וּבְהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה. חֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִקְנוּ בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא שְׁלָמִים, לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מֻתָּר לִקַּח בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁהָיוּ הַכֹּל לוֹקְחִים בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה וּמַבְרִיחִים אוֹתָהּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לֹא יִקְחוּ:

6 אֵין הָעוֹר יוֹצֵא לְחֻלִּין. כְּלוֹמַר אֵינוֹ בְתוֹרַת זוֹ שֶׁיֵּצֵא הָעוֹר לְחֻלִּין, אֶלָּא לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר לֹא הַחַיָּה וְלֹא הַבְּהֵמָה, דְּנַעֲשֶׂה כְּקוֹנֶה שׁוֹר לַחֲרִישָׁה בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר, דְּלֹא קָנָה מַעֲשֵׂר:

7 לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. כֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר הַיַּיִן בְּלֹא הַקַּנְקַן:

8 לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ לְמָכְרָן בְּלֹא הַכְּלִי: