ברטנורא על משנה כתובות ט׳:ב׳

2 יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. אִית דִּמְפָרְשֵׁי, לְמִי שֶׁשְּׁטָרוֹ מְאֻחָר, שֶׁהוּא כּוֹשֵׁל וְחַלָּשׁ שֶׁבְּכֻלָּן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְרֹף לָקוֹחוֹת הַקּוֹדְמִים לוֹ. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי, לִכְתֻבַּת אִשָּׁה, וְהִיא קְרוּיָה כּוֹשֵׁל שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַחֲזֹר אַחַר נִכְסֵי הַמֵּת וּלְבַקֵּשׁ הֵיכָן יֶשׁ לוֹ קַרְקַע כְּמוֹ הָאִישׁ. וְאַף עַל גַּב דְּמִטַּלְטְלֵי דְיַתְמֵי לֹא מִשְׁתַּעְבְּדֵי לְבַעַל חוֹב וְלֹא לִכְתֻבַּת אִשָּׁה, הָכָא דְלָאו בִּרְשׁוּתַיְהוּ מַנְחֵי, סְבִירָא לְרַבִּי טַרְפוֹן דְּמוֹצִיאִין מִיַּד הַלֹּוֶה אוֹ מִיַּד שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ וְנוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב וְלִכְתֻבָּה:

3 יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים. וְלֹא מַהֲנְיָא תְּפִיסָה:

4 שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה. שֶׁהַבָּא לִפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נִשְׁבְּעוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו כְּלוּם, הִלְכָּךְ מִשֶּׁמֵּת הַמֵּת זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁים וּבִרְשׁוּתָן הֵן: