ברטנורא על משנה גיטין ב׳:ו׳

6 קִבֵּל הַקָּטָן. הַגֵּט מִיַּד הַבַּעַל:

7 וְהִגְדִּיל. קֹדֶם שֶׁמְּסָרוֹ לָהּ:

8 פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ. אֲפִלּוּ לֹא חָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ, הוֹאִיל וְהָיָה פָּתוּחַ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַגֵּט שַׁפִּיר מָצֵי לְמֵהָוֵי שָׁלִיחַ, דְּהָא יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אֶלָּא אַיְדֵי דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בֶּן דַּעַת בִּשְׁעַת נְתִינָה, תָּנָא נַמִּי רֵישָׁא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ. וְכָל פְּסוּלֵי עֵדוּת בַּעֲבֵרָה, פְּסוּלִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, שֶׁאֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. וְאִם הַגֵּט מְקֻיָּם בְּחוֹתְמָיו, כְּשֵׁרִים לַהֲבִיאוֹ: