ברטנורא על משנה חולין ז׳:א׳

1 גִּיד הַנָּשֶׁה. וּבְמֻקְדָּשִׁים. אֲפִלּוּ עוֹלָה שֶׁכֻּלָּהּ כָּלִיל, מוֹצִיא אֶת הַגִּיד וּמַשְׁלִיכוֹ עַל הָאֵפֶר הַצָּבוּר בַּמִּזְבֵּחַ הַקָּרוּי תַּפּוּחַ, וְאֵינוֹ מַקְרִיבוֹ עִם הַבָּשָׂר:

2 שֶׁאֵין לוֹ כָף. אֵין לוֹ כַּף יָרֵךְ דּוֹמָה לְשֶׁל אָדָם שֶׁהוּא עָגֹל, אֶלָּא הַבָּשָׂר שֶׁעַל הַקּוּלִית שֶׁל עוֹף בָּרֹחַב הוּא. וְאִם נִמְצָא עוֹף שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּף עָגֹל, גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁלּוֹ אָסוּר:

3 וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל. בֶּן תִּשְׁעָה חַי הַנִּמְצָא בִּבְהֵמָה:

4 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹהֵג בְּשָׁלִיל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

5 וְחֶלְבּוֹ. שֶׁל שָׁלִיל מֻתָּר. פֵּרוּשׁ אַחֵר וְחֶלְבּוֹ, שֶׁל גִּיד. כְּלוֹמַר שֻׁמָּנוֹ שֶׁל גִּיד מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ בוֹ אִסּוּר:

6 וְאֵין הַטַּבָּחִים נֶאֱמָנִים. לוֹמַר נְטַלְנוּהוּ. מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח הוּא לָהֶם לְחַטֵּט אַחֲרָיו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: