ברטנורא על משנה חולין ה׳:ד׳

4 מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. שֶׁאִם קִבֵּל דִּינָר מִלּוֹקֵחַ לִתֵּן לוֹ בְּדִינָר בָּשָׂר:

5 אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף. זוּז, שׁוֹחֲטוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ לוֹקְחִים לִשְׁאָר הַבָּשָׂר. לְפִי שֶׁדְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת וּמֵעֵת שֶׁקִּבֵּל הַמּוֹכֵר הַדִּינָר קָנָה הַלּוֹקֵחַ הַבָּשָׂר. וְלֹא תִקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁמְּשִׁיכָה קוֹנָה וְלֹא מָעוֹת אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ מוֹכֵר לַקּוֹנֶה נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּה. דְּאִי מוֹקְמָת לְהוּ לְפֵירֵי בְּאַחְרַיוּת הַלּוֹקֵחַ מִשֶּׁנָּתַן הַמָּעוֹת, אִי מִתְרְמֵי דְּלֵקָה בְּבֵית הַמּוֹכֵר שֶׁהַפֵּרוֹת שָׁם לֹא טָרַח לְאַצוֹלִינְהוּ. אֲבָל לְאַחַר שֶׁמָּשַׁךְ מִסְּתָמָא מַמְטֵי לְהוּ לְבֵיתֵיהּ. וּבְאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה שֶׁהַמָּעוֹת קוֹנוֹת:

6 לְפִיכָךְ אִם מֵת מֵת לַלּוֹקֵחַ. וּמַפְסִיד לַדִּינָר, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ מֵת:

7 אֵינוֹ כֵן. דְּבָעִינַן מְשִׁיכָה וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא מָשַׁךְ חוֹזֵר בּוֹ הַטַּבָּח: