ברטנורא על משנה חגיגה ג׳:ב׳

« ברטנורא על משנה חגיגה ג׳:א׳ ברטנורא על משנה חגיגה ג׳:ג׳ »

2 עיקר תוספות יום טוב פתח ↗

ד דְּאָז נוֹתְנִין לֵב עֲלֵיהֶן לְשָׁמְרָן בְּטָהֳרָה, וּלְהָכִי לֹא תָּנֵי נַעֲשִׂים אֶלָּא נִגְמָרִים. תּוֹסָפוֹת:

3 עיקר תוספות יום טוב פתח ↗

ח וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁהֵן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְכֵן פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת. וְקָשֶׁה דְּלֹא מָצִינוּ שֶׁהַיָּדַיִם יְטַמְּאוּ לַכֵּלִים, אֶלָּא אוֹרְחָא דְּמִלְתָא נָקַט. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּמֶלְקָחַיִם וְדוֹמֵיהֶן:

4 עיקר תוספות יום טוב פתח ↗

יא וְאִם תֹּאמַר וְיָבִיא עַל יְדֵי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל כִּדְאָמְרִינַן פֶּרֶק ג'‏ דְּעֵרוּבִין מִשְׁנָה א', אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּהַאי תַּנָּא סָבַר אֹהֶל זָרוּק לֹא שְׁמֵיהּ אֹהֶל, שָׁמְעִינַן מֵהָכָא דִּלְמַאן דְּאָמַר שְׁמֵיהּ אֹהֶל הַיְנוּ אֲפִלּוּ בִּמְהַלֶּכֶת. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

5 בבא קמא פתח ↗

וְהָא כִּי אֲתָא רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד אִילָן הַנּוֹטֶה לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, וְאֶחָד אִילָן הַסָּמוּךְ לַמֶּצֶר – מֵבִיא וְקוֹרֵא, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ! אֶלָּא מַאן תָּנָא עֲשָׂרָה תְּנָאִין שֶׁהִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא. רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא: רַבִּי תַּנְחוּם וְרַבִּי בִּרְיָיס אָמְרִי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וּמַנּוּ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי; עֲשָׂרָה תְּנָאִין הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ. עֲשָׂרָה תַּקָּנוֹת תִּיקֵּן עֶזְרָא: שֶׁקּוֹרִין בַּמִּנְחָה בַּשַּׁבָּת; וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי; וְדָנִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי; וּמְכַבְּסִים בַּחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת; וְאוֹכְלִין שׁוּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת; וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה; וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בְּסִינָר; וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת וְטוֹבֶלֶת; וְשֶׁיְּהוּ רוֹכְלִין מַחֲזִירִין בָּעֲיָירוֹת; וְתִיקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין. שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין בַּמִּנְחָה בַּשַּׁבָּת – מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְשֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי – עֶזְרָא תִּיקֵּן?! וְהָא מֵעִיקָּרָא הֲוָה מִיתַּקְנָא! דְּתַנְיָא: ״וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם״ – דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״. כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה, נִלְאוּ, עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִיקְּנוּ לָהֶם שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּשַּׁבָּת, וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי, וּמַפְסִיקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין עֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָלִינוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה. מֵעִיקָּרָא תִּקְּנוּ חַד גַּבְרָא – תְּלָתָא פְּסוּקֵי, אִי נָמֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי – תְּלָתָא פְּסוּקֵי, כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים; אֲתָא הוּא, תַּיקֵּן תְּלָתָא גַּבְרֵי וְעַשְׂרָה פְּסוּקֵי, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין. וְדָנִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי – דִּשְׁכִיחִי, דְּאָתוּ לְמִקְרֵא בְּסִיפְרָא. וְשֶׁיְּהוּ מְכַבְּסִין בַּחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת – מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת. וְשֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין שׁוּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת – מִשּׁוּם עוֹנָה; דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״, וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן, וְאִיתֵּימָא רַב כָּהֲנָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. תָּנוּ רַבָּנַן, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּשּׁוּם: מַשְׂבִּיעַ, וּמַשְׁחִין, וּמַצְהִיל פָּנִים, וּמַרְבֶּה הַזֶּרַע, וְהוֹרֵג כִּנִּים שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַכְנִיס אַהֲבָה וּמוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה. וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה – כְּדֵי שֶׁתְּהֵא פַּת מְצוּיָה לַעֲנִיִּים. וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בְּסִינָר – מִשּׁוּם צְנִיעוּתָא. וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת וְטוֹבֶלֶת – דְּאוֹרָיְיתָא הִיא! דְּתַנְיָא: ״וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם״ – שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״אֶת בְּשָׂרוֹ״ – אֶת הַטָּפֵל לִבְשָׂרוֹ, וּמַאי נִיהוּ – שֵׂעָר! אָמְרִי: דְּאוֹרָיְיתָא – לְעַיּוֹנֵי דִּלְמָא מִיקְּטַר, אִי נָמֵי מְאַוַּס מִידֵּי, מִשּׁוּם חֲצִיצָה;

6 עיקר תוספות יום טוב פתח ↗

כג וּמִיהוּ בְּדַקִּים הֻצְרַךְ לְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, דְּכָל יָחִיד וְיָחִיד נִסְכּוֹ בְּבֵיתוֹ, לָכֵן הוֹסִיפוּ לָהֶן טָהֳרָה לִיחִידִים מִגְּבוּל מוֹדִיעִית. אֲבָל בַּעֲלֵי הַלִּשְׁכָּה הַמְסַפְּקִים נְסָכִים לַצִּבּוּר דַּי לָהֶם בַּנִּכְנָסִים לְחוּץ הָעִיר, וּלְשָׁם בִּלְבַד הֶאֱמִינוּם עַל הֶחָבִיּוֹת. אִי נַמִּי יְחִידִים צְרִיכִין לְדַקִּים אַף לְבִשּׁוּל שַׁלְמֵיהֶם יוֹם יוֹם. רַשִׁ"י:

7 עיקר תוספות יום טוב פתח ↗

כה גְּמָרָא. וּמִשּׁוּם הָכִי בְּטָהֳרַת הָעֲזָרָה מוֹדֶה דִּמְטַהֲרִין, דְּהָא לֹא פָּלֵיג אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי:

2 כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטָהֳרָה. שֶׁגְּמָרָן חָבֵר, וְנִזְהַר בָּהֶם מִשֶּׁבָּאוּ קָרוֹב לְגָמְרָן שֶׁהֵם רְאוּיִין לְקַבֵּל טֻמְאָה, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִתַּז רֹק מִפִּי עַם הָאָרֶץ עַל הַכְּלִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הֶחָבֵר אוֹחֵז בּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן לֹא נִגְמַר הַכְּלִי וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר וְהָיָה רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה עֲדַיִן הָיָה הָרֹק לַח וּמְטַמֵּא, דִּתְנַן בְּמַסֶּכֶת נִדָּה הַזֹּב וְהָרֹק מְטַמְּאִין לַחִים:

3 הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. הָיוּ חֲתִיכוֹת הַרְבֵּה שֶׁל אֳכָלִין בִּכְלִי אֶחָד וְנָגַע טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה בְּאַחַת מֵהֶן, הַכְּלִי מְצָרְפָן לִהְיוֹת כֻּלָּן חֲשׁוּבִים כַּחֲתִיכָה אַחַת וְנִפְסְלוּ כֻּלָּן, דִּכְתִיב במדבר ז כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, הַכָּתוּב עֲשָׂאוֹ לְכָל מַה שֶּׁבַּכַּף אַחַת:

4 אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. אֶלָּא אוֹתָהּ חֲתִיכָה שֶׁנָּגַע בָּהּ הִיא פְּסוּלָה, וְהַשְּׁאָר טְהוֹרוֹת:

5 הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל. וְאֵינוֹ פּוֹסֵל:

6 אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו. בְּטֻמְאוֹת דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן בְּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין טְמֵאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן, שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא יָדַיִם וְלֹא אֶת הַגּוּף:

7 וּבַקֹּדֶשׁ מַטְבִּיל אֶת שְׁתֵּיהֶן. וְהוּא שֶׁתִּשָּׁאֵר לַחְלוּחִית בַּיָּד הַטְּמֵאָה בַּשָּׁעָה שֶׁנִּטְמְאָה. אֲבָל לֹא הָיָה לַחְלוּחִית בַּיָּד הַטְּמֵאָה, אֵין הַיָּד הָאַחֶרֶת טְמֵאָה עַד שֶׁתִּגַּע בָּהּ:

2 רש״ש פתח ↗

ברע"ב ד"ה ובקדש מטביל שתיהן והוא שתשאר לחלוחית כו' וכ"פ הרמב"ם. וק"ל דלפ"ז מ"ק ריו"ח לקמן כ"ד ב' מדקתני סיפא שהיד מטמא חבירתה כו' הא תו ל"ל הא תני ליה רישא כו'. ואם איתא לפירושו מאי פריך הלא רישא בלחה דוקא ובלא נגיעה וסיפא בנגובה ובנגיעה. ודע שבמשנה דירושלמי הגי' והיד מטמא א"ח בקדש כו' משמע דזה מעלה בפ"ע. וכן איתא שם פלוגתא דתנאי כמה מעלות בקדש דר"מ סובר י"ג ור' יוסי סובר י"ב וע"ש בק"ע דפליגי אם לחשוב בית הצביטה למעלה בפ"ע. ושניהם חושבין תרתי דס"פ דלעיל דנוטלין ידים לתרומה ולקדש מטבילין. ודטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש. אבל ממתני' משמע דלא חשבה להנך תרתי. מדחזרה ושנאה כאן בגדי א"ת מדרס לקדש השנויה שם לבדה ושבקה להנך תרתי. והתוס' נתנו טעם לזה. לכן יותר נראה דס"ל כרבא דאמר י"א מעלות שנו כאן. וחשבו ג"כ להא דהיד מטמא א"ח בפ"ע כנ"ל. ופליגי בבית הצביטה:

3 רש״ש פתח ↗

ברע"ב ד"ה צריכין טבילה כו' דעד האידנא היו אסורים כו' ומשמע בהדיא דלהכי אצ"ט לתרומה משום דלא הוו אסירי עד השתא וכמ"ש רש"י ז"ל וק"ל דהא בנדה ע"א ב' ס"ל לב"ה דיולדת אף שאסורה לאכול בתרומה כל ימי מלאת והיא נקראת טבו"י ארוך מ"מ כשנשלמו מותרת בתרומה בלתי טבילה. וכי טעמא דב"ש אתו לאשמעינן. ועוד בשאר טמאין אף ב"ש מודו שמותרין בתרומה אחר שהעריב שמשן אע"פ שהיו אסורין להם אחר טבילתן עד הערב שמש ואפי' טבלו מבקר:

5 בבא בתרא פתח ↗

זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר. בְּלֵילְיָא, שַׁדַּר קַצְיֵיהּ לְהָהוּא דִּידֵיהּ. לִמְחַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: זִיל קוֹץ. אָמַר לֵיהּ: הָא מָר נָמֵי אִית לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ: זִיל חֲזִי; אִי קוּץ דִּידִי – קוֹץ דִּידָךְ, אִי לָא קוּץ דִּידִי – לָא תִּקּוֹץ אַתְּ. מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר? מֵעִיקָּרָא סְבַר: נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, דְּיָתְבִי בְּטוּלֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא מְעַכְּבִי, שַׁדַּר קַצְיֵיהּ. וְלֵימָא לֵיהּ: זִיל קוֹץ דִּידָךְ, וַהֲדַר אֶקּוֹץ דִּידִי! מִשּׁוּם דְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: ״הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ״ – קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים. אֲבָל אִם רָצָה – כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כָּנַס וְלֹא הוֹצִיא, מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וְיוֹצִיא? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כָּנַס – מוֹצִיא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כָּנַס – אֵינוֹ מוֹצִיא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: לְהוֹצִיא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹצִיא, כִּי פְּלִיגִי – לְהַחֲזִיר כְּתָלִים לִמְקוֹמָן; וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ מַחְזִיר, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מַחְזִיר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ מַחְזִיר – מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים, אָסוּר לְקַלְקְלוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מַחְזִיר – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא רַוְוחָא, הָכָא הָא אִיכָּא רַוְוחָא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ. אָמַר רַב הוּנָא: נָפְלָה, חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ. מֵיתִיבִי: אֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין בַּזְּמַן הַזֶּה. לָקַח חָצֵר מְסוּיֶּדֶת, מְכוּיֶּרֶת, מְפוּיַּחַת – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ. נָפְלָה – אֵינוֹ חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ! אִיסּוּרָא שָׁאנֵי. תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד. וְאִם עֵירַב בּוֹ חוֹל אוֹ תֶּבֶן – מוּתָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֵירַב בּוֹ חוֹל – הֲרֵי זֶה טְרַכְסִיד, וְאָסוּר; תֶּבֶן – מוּתָּר. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. נִטְפַּל לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶן: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִין יַיִן? אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר – שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? נִשְׁתֶּה יַיִן – שֶׁמְּנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת! אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת. פֵּירוֹת לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים! אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת אֲחֵרִים. מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה – שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִיסּוּךְ הַמַּיִם! שָׁתְקוּ. אָמַר לָהֶן: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כׇּל עִיקָּר אִי אֶפְשָׁר – שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה; וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר – שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ – דִּכְתִיב: ״בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים; הַגּוֹי כֻּלּוֹ״ – אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד, וּמְשַׁיֵּיר בּוֹ דָּבָר מוּעָט; וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה. אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּנֶגֶד הַפֶּתַח. עוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צׇרְכֵי סְעוּדָה, וּמְשַׁיֵּיר דָּבָר מוּעָט; מַאי הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: כָּסָא דְהַרְסָנָא. עוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ, וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט; מַאי הִיא? אָמַר רַב: בַּת צִדְעָא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי וְגוֹ׳״. מַאי ״עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי״? אָמַר רַב יִצְחָק: זֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הֵיכָא מַנַּח לֵהּ? בִּמְקוֹם תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר״. וְכׇל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם – זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹ׳״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן; אֶלָּא אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת, וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִיכָּנֵס לִשְׁבוּעַ הַבֵּן, וְאָמְרִי לַהּ: לִישׁוּעַ הַבֵּן; דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִישָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה מֵאֵלָיו; אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל – מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין, וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין. הַדְרָן עֲלָךְ חֶזְקַת הַבָּתִּים

6 תוספות יום טוב פתח ↗

ובשעת הרגל. פירש הר"ב שרוב ישראל טהורין כי העיקר אצלינו כל ישראל חברים ברגל. הרמב"ם. וכתבו הר"ב במשנה ו' פרק ג' דחגיגה:

« ברטנורא על משנה חגיגה ג׳:א׳ ברטנורא על משנה חגיגה ג׳:ג׳ »