ברטנורא על משנה ברכות ה׳:ד׳

4 לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן. בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁשְּׁאָר הַצִּבּוּר עוֹנִים:

5 מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. שֶׁלֹּא תִּטְרֹף דַּעְתּוֹ וְיִטְעֶה, לְפִי שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּרָכָה שְׁנִיָּה וּלְהַקְרוֹת לָהֶן מִלָּה בְּמִלָּה, וְאִם יַעֲנֶה אָמֵן לֹא יוּכַל לְכַוֵּן וְלַחֲזֹר לִתְפִלָּתוֹ מַהֵר וּלְהַתְחִיל הַבְּרָכָה כָּרָאוּי שֶׁיַּתְחִיל:

6 לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. שֶׁמָּא לֹא יוּכַל לְכַוֵּן וְלַחֲזֹר לִתְפִלָּתוֹ לְהַתְחִיל שִׂים שָׁלוֹם, שֶׁתְּהֵא דַעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת מֵאֵימָתָא דְצִבּוּרָא:

7 וְאִם הַבְטָחָתוֹ. כְּלוֹמַר אִם בָּטוּחַ הוּא שֶׁלֹּא תְהֵא דַּעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת מֵאֵימַת הַצִּבּוּר: