ברטנורא על משנה ברכות ד׳:ב׳

2 מַה מָּקוֹם. כְּלוֹמַר מַה טִּיבָהּ:

3 שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָּלָה. שֶׁלֹּא יָבֹא מִכְשׁוֹל עַל יָדִי, כְּדִמְפָרֵשׁ בַּבְּרַיְתָא שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה וְיִשְׂמְחוּ חֲבֵרַי, הֲרֵי רָעָה שֶׁתָּבֹא עַל יָדִי שֶׁאֶגְרֹם לָהֶם שֶׁיֵּעָנְשׁוּ:

4 אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי. מוֹדֶה עַל הַטּוֹבָה שֶׁחָלַק לִי שֶׁשָּׂם חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ. וּשְׁתֵּי תְּפִלּוֹת הַלָּלוּ בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ חוֹבָה עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לְאָמְרָן, דְּהָכִי אָמְרִינַן בַּבְּרַיְתָא, בִּכְנִיסָתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר וּבִיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר, מַשְׁמַע דְּחוֹבָה לְמֵימְרִינְהוּ: