ברטנורא על משנה בכורות ז׳:ב׳

2 וְאִם יֶשׁ לוֹ הֲרֵי זֶה כָשֵׁר. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה שִׁטַּת הַשֵּׂעָר הַמַּקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן מֵאֲחוֹרָיו, וְלֹא לְפָנָיו. דִּטְפֵי הָוֵי נוֹי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ לַאֲחוֹרָיו וְלֹא לְפָנָיו יוֹתֵר מִכְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ סְבִיב כָּל הָרֹאשׁ וּבָאֶמְצַע קֵרֵחַ. וְכָל שֶׁכֵּן דְּיֵשׁ לוֹ לְפָנָיו וְלֹא לַאֲחוֹרָיו דְּפָסוּל:

3 גְּבִינִים. גַּבּוֹת הָעַיִן:

4 שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִים. שֶׁשַּׂעֲרוֹת גְּבִינָיו אֲרֻכִּים וּמֻטָּלִים עַל עֵינָיו:

5 מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת. לֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּים מַמָּשׁ, דְּהַהוּא לֹא חָיֵי. אֶלָּא כְגוֹן שֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקֻמָּה וּמֵחֲזֵי כְגַבִּין וְשִׁדְרָאוֹת הַרְבֵּה. וְכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּכָל הָנֵי מוּמֵי דַּחֲשִׁיבֵי הָנֵי תַּנָּאֵי הָוֵי מוּם, וּמַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁים בִּלְבַד אִיכָּא בֵּינַיְהוּ, דְּכָל חַד סָבַר שֶׁהַמּוּם שֶׁהוּא מוֹנֶה הוּא גִּבֵּן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: