ברטנורא על משנה בכורות ד׳:ט׳

« ברטנורא על משנה בכורות ד׳:ח׳ ברטנורא על משנה בכורות ד׳:י׳ »

9 הֶחָשׁוּד לִהְיוֹת מוֹכֵר תְּרוּמָה לְשֵׁם חֻלִּין, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ מַיִם אוֹ מֶלַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִקַּת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ:

פירוש ברטנורא על משנה בכורות ד׳:ט׳

9 אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח. מִשּׁוּם קְנָס:

10 כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ זִקַּת תְּרוּמוֹת. כָּל דָּבָר שֶׁתְּרוּמָה נוֹהֶגֶת בּוֹ. וְכָל, לַאֲתוֹיֵי קִרְבֵי דָגִים שֶׁמְּעָרְבִין בָּהֶן שֶׁמֶן זַיִת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִיקַת תְּרוּמָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

« ברטנורא על משנה בכורות ד׳:ח׳ ברטנורא על משנה בכורות ד׳:י׳ »