ברטנורא על משנה ביצה ג׳:ב׳

2 וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד. חִסּוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, סָפֵק מוּכָן אָסוּר וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר, וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֶלָּא פֵּרוֹת וְדָגִים שֶׁהוּבְאוּ בְּיוֹם טוֹב, סָפֵק נִלְקְטוּ הַיּוֹם סָפֵק מֵאֶתְמוֹל, סָפֵק נִצּוֹדוּ הַיּוֹם סָפֵק מֵאֶתְמוֹל, אֲסוּרִים. וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאִם צוּרָתָן מוֹכַחַת עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן פֵּרוֹת דִּכְמוּשִׁין שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁנִּלְקְטוּ הַיּוֹם, וְכֵן דָּגִים שֶׁהֱבִיאוּם מִמָּקוֹם רָחוֹק שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁנִּצּוֹדוּ הַיּוֹם, מֻתָּרִין. וְדָבָר מוּכָן שֶׁבָּא מִחוּץ לַתְּחוּם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ, וּמֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר. וּפֵרוֹת אוֹ דָּגִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ אוֹ נִצּוֹדוּ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן מֻתָּרִין לָעֶרֶב בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, חוּץ מִשְּׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהֵם אֲסוּרִים עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֵׁנִי בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּפֵרוּשׁ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְלְשׁוּ הַפֵּרוֹת מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְלְשׁוּ וְיָבִיאוּ אוֹתָם מִן הַמָּקוֹם שֶׁהֱבִיאוּם. וְעִיר שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נְעוּלוֹת בַּלַּיְלָה צָרִיךְ שֶׁיַּמְתִּין לַבֹּקֶר בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ:

3 אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ: