ברטנורא על משנה בבא מציעא ה׳:ט׳

9 הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי. דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שַׁפִּיר דָּמֵי. דְּלֹא גָזוּר רַבָּנָן אֶלָּא כְּשֶׁאֵין לוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ אֶלָּא סְאָה אַחַת, לֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה כוֹרִין, דְּכָל חֲדָא וַחֲדָא אָמְרִינַן זוֹ תְּהֵא תַּחְתֶּיהָ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ קְנוּיָה לַמַּלְוֶה וּבְיַד הַלֹּוֶה לְמָכְרָהּ וּלְאָכְלָהּ, וּכְשֶׁלֹוֶה כָּל אַחַת וְאַחַת לֹוֶה בְּהֶתֵּר:

10 וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה. וְאֵין הֲלָכָה כְהִלֵּל. אֶלָּא הֲלָכָה כַּחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים לֹוִין סְתָם וּפוֹרְעִין סְתָם: