ברטנורא על משנה ערכין ח׳:ד׳

4 מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ. מִקְצָת צֹאנוֹ. אוֹמֵר הֲרֵי הֵן חֵרֶם וְנוֹתְנָן לַכֹּהֵן:

5 וְאִם הֶחְרִים אֶת כֻּלָּן. שֶׁלֹּא שִׁיֵּר לְעַצְמוֹ כְּלוּם:

6 אֵינָן מֻחְרָמִין. דְּאָמַר קְרָא ויקרא כז מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ. מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, אֵלּוּ מִטַּלְטְלִין, וְלֹא כָּל מִטַּלְטְלִין. מֵאָדָם, אֵלּוּ עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו כְּנַעֲנִים וְלֹא כֻלָּן. וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, וְלֹא כֻּלָּהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה לֹא יַחְרִים אֶת כֻּלָּן, אֲבָל אִם הֶחְרִים, מֻחְרָמִים:

7 לִהְיוֹת חָס עַל נְכָסָיו. שֶׁלֹּא יְבַזְבְּזֵם לַהֶדְיוֹט: