באר היטב יורה דעה שנ״ו

מהדורה: תורת אמת 357

« באר היטב יורה דעה שנ״ה באר היטב יורה דעה שנ״ז »

1 יחדו. ל"ש מעות או שאר דברים ינתנו ליורשיו ולא משום דקניה ליה זה המת בגבייה בעלמא אלא משום דזילותא הוא אחיל ליה ליורשיו וע"ל סימן רנ"ג ס"ו:

1 שואל ומשיב מהדורא חמישאה פתח ↗

ע"ד מי שהבטיח לתת מתנה לאחד ובתוך כך נפטר המקבל אם מחוייב ליתן ליורשיו וכתבת שלא נזכר זה בהלכו' מתנ' והנה באמת לא נזכר זאת בפי' אף שאפשר להשמע מכללא ממה דמבואר סי' רמ"א בהאומר ע"מ שתתן לי דאמרינן שלא ליורשיו וע"כ דלא כוון רק לנפשיה ולא ליורשיו ועיין בסמ"ע שם וה"ה להיפך. אך יש לדחות דש"ה דאמר לי ואמרינן דלי דוקא אבל באמת יגעתי ומצאתי דהדבר מבואר בט"ז אהע"ז סי' קי"ד דאינו חייב ליתן ליורשיו והב"ש סק"ט נחלק עליו. ובאמת שלפענ"ד צע"ג מהא דאמרינן בגיטין דף י"ד מנה לפלוני ובקשו ולא מצאו ואח"כ מת הנותן דאמרינן מלקדה"מ וכן קיי"ל בחוה"מ סי' קכ"ה ואמאי לא נימא דהא בעת שאמר לשליח הולך לא כוון רק שינתן לו דוקא ולא ליורשיו וא"כ שוב ל"ש מלקדה"מ דהא לא כוון כלל על היורשים כיון דמת המקבל ובאמת הנותן הי' יכול לחזור בו כמבואר שם בהדיא וצע"ג ומהא דמותר המת ליורשיו אין ראיה דכל שכבר זכה המת ממילא המותר ליורשיו אבל בלא זכה אין ראיה ואף דשם בסנהדרין דף מ"ח משמע דאף בלא זכה המת מחיים רק שגבו לצרכי המת וכן נראה מבואר מלשון הטוש"ע סי' שנ"ו ביו"ד ע"ש אכתי אין ראיה משם דש"ה שזכה מתורת צדקה והוה אמירה לגבוה אבל כאן אינו רק ת"כ שמתחייב ליתן לו והיורשים אינם מחוייבים לקיים א"כ ה"ה דאינו חייב ליתן להבנים אבל שם דהוה אמירה לגבוה אפשר דזכה המת. מיהו אכתי צ"ע דהא ל"ש זכייה למת כמ"ש הרא"ש במ"ק פ"א אות ע"ג וא"כ שוב לא יוכלו היורשי' לזכות. איברא דבגליון הש"ע יו"ד סי' שמ"ט כתבתי דצ"ע ממה דמבואר בש"ע חו"מ סי' ר"י ס"ג בהג"ה ומצאתי במ"א הלכות זכייה שבסי' ל"א העיר בזה ושמחתי מאד עכ"פ קשה לשיטת הרא"ש וא"ל דעכ"פ אותן הגבאים שגבו בעבורו זכו עבורו משא"כ כאן דלא זכה המקבל שוב ראיתי בבאר היטב ביו"ד סי' שנ"ו שהביא בשם הרדב"ז דאם גבו לצורך עני ולא הספיק הגבאי לתת לו לא זכו יורשיו והנה הרדב"ז אינו ת"י. ועכ"פ נראה דאף זכיית הגבאי ל"מ ומזה יש ראי' לדברי הט"ז. אח"כ מצאתי בהרדב"ז והוא בהשלשה מאות תשובות סי' רי"ג מה שרמז הבה"ט משמו אבל מ"ש בשמו בסי' קכ"ג לא מצאתי אבל עכ"פ מה שהקשיתי מגיטין צ"ע ועיין בבית מאיר ובק"א להפלאה סי' קי"ד שם מ"ש בדברי הט"ז ולא הזכירו כלל מזה וצ"ע. שוב מצאתי במ"א הלכות זכייה ומתנה סי' ס"ב שהביא בשם הריטב"א בגיטין דמי שמתחייב לחבירו לתת לו כ"כ בכל שנה לו ולא ליורשיו קאמר ולמדו מהך ירושלמי דמתה כבר מתה ע"ש במח"א שהאריך בזה. ולפמ"ש יש להאריך בדבריו וצ"ע בכ"ז. והנה במח"א הלכות זכייה ומתנה סי' ל"א הביא דברי הרשב"א סי' שע"ה שכתב במי שזיכה מעות למת ע"י חבירו לקנות לו מצבה על קברו ופסק הרשב"א דקנה המת והביא ראיה מהא דמותר המת ליורשיו והמח"א דחה דש"ה שנתבזה המת עי"ז משא"כ היכא דלא נתבזה. ובאמת לפמ"ש ראיית הרשב"א נכונה דע"כ משום דזכה המת דאל"כ במה זכו היורשים נימא דדעת המתנדבים לא הי' רק לו ולא ליורשים וע"כ דיש קנין למת וזכו היורשים בירושתו ועיין במרדכי פ' אעפ"י באחד שנדר להשיא ליתומה ונפטרה היתומה ותבעוהו היורשי' שהח"ר חיים כהן ז"ל פטרו והראבי' אמר דחייב משום דבע"כ נעשה הנדר וזכו בו היורשים כדתנן מותר המת ליורשיו וע' ביו"ד סי' רנ"ג ס"ז ובאמת לפמ"ש הט"ז לא נתחייב ליתן לבניו דלא עדיף מת"כ שאף שהבטיח בת"כ אפ"ה אמרינן דלא כוון רק לו ולא ליורשיו וה"ה בזה וצ"ל דמזה ראיה למ"ש דש"ה דהוה אמירה לגבוה וזכה בהם המת או הגבאים עבור המת וממילא זכו בהם היורשי' וזה שהביא ממותר המת ליורשיו ועיין במח"א הלכות צדקה סי' וא"ו ע"ש ועכ"פ מה שהקשיתי מהך דגיטין קשה דאיך שייך מלקדה"מ הא לא זכה בו המת הן אמת דמדברי הסמ"ע והש"ך סי' קכ"ה סעיף ח' נראה דזכה בו המקבל משום מלקדה"מ וע"כ זכו היורשין מחמתי'. וכפי הנראה מדברי רש"י והתוס' בגיטין דף י"ד שם משמע ג"כ דמשום מלקדה"מ אמרינן דזכה בו המקבל וכפי הנראה ס"ל דמלקד"ה עושה קנין וזכו בו יורשי המקבל תיכף. אבל באמת מדברי הר"ן פ"ק דגיטין בהא דאמרו בדף י"ג כאן בבריא כאן בשכ"מ משמע מדבריו דמלקד"ה אינו עושה קנין אלא שמחוייבים לקיים דבריו ובמחנה אפרים הלכות מתנה סי' כ"ט האריך בזה וא"כ שוב יקשה דאמאי זכו בהם היורשי' הא לא עדיף מהבטיח בת"כ ושבועה. ובזה מיושב מ"ש שם המח"א להקשות על דברי רבינו שמחה הובאו דבריו במרדכי פ' מי שמת דאע"ג דמלקד"ה מ"מ לא זכה בהן המקבל אלא שכופין לתת להמקבל אבל אם מת לא יתנו ליורשיו והקשה דאמאי לא יתנו ליורשי המקבל ולפמ"ש א"ש והוא הדבר אשר דברתי דכיון דמלקד"ה אינו עושה קנין שוב לא זכו בהם היורשי' של המקבל דאמרינן דהוא לא רצה לתת ליורשיו רק לו לבדו ע"ש ולפמ"ש המח"א שם לחלק בין שמצוה ליורשים שיתנו אם מלקד"ה אינו עושה קנין כיון דתלה ביורשי' משא"כ היכא שנתן לשליח להוליך א"כ ממילא אין סתירה לדברי רבינו שמחה מדברי הש"ס דבדף י"ד דמיירי בנתן לשליח א"כ מלקד"ה עושה קנין משא"כ רבינו שמחה מיירי במצוה ליורשיו וא"כ גם על הט"ז והב"ש ל"ק ודו"ק היטב:

« באר היטב יורה דעה שנ״ה באר היטב יורה דעה שנ״ז »