מקור שולחן ערוך, אבן העזר ס״ד
1 זמן נשואי בתולה וברכתה ואלמנה ואם אינו רוצה לעשות סעודה. ובו ו סעיפים: הנושא בתולה צריך לשמוח עמה ז' ימים שלא יעשה מלאכה ולא ישא ויתן בשוק אלא אוכל ושותה ושמח עמה בין אם הוא בחור בין אם הוא אלמון וחתן אסור בעשיית מלאכה ואסור לצאת יחידי בשוק ר"ן פ"ק דכתובות ובפרקי ר"א:
2 הנושא את הבעולה צריך לשמוח עמה ג' ימים בין בחור בין אלמון וי"א דבחור שנשא בעולה צריך לשמוח עמה ז' ימים והאשה יכולה למחול על שמחתה ר"י נכ"ב:
3 י"א שאין נושאין נשים לא בע"ש ולא בא' בשבת גזירה שמא יבא לידי חלול שבת בתיקון הסעודה ויש מתירין וכן פשט המנהג לישא נשים בערב שבת והוא שיטרח בסעודת הנשואין ג' ימים קודם הנישואין ומקום שאין ב"ד יושבים בו אלא בשני ובחמישי בלבד בתולה נשאת ביום רביעי שאם היתה לו טענת בתולים ישכים לב"ד ומנהג חכמים שהנושא את הבעולה ישאנה בחמישי כדי שיהיה שמח עמה ג' ימים חמישי בשבת וע"ש ושבת ויוצא למלאכתו יום א' ונהגו שלא לישא נשים אלא בתחלת החדש בעוד שהלבנה במלואה הר"ן סוף פרק ארבע מיתות וע' בי"ד סי' קע"ט:
4 אם החתן אינו רוצה לעשות סעודה וקרובי הכלה רוצים שיעשה סעודה כופין אותו שיעשה סעודה לפי כבודו ולפי כבודה:
5 אין כונסין בתולה לחופה בשבת לפי שע"י החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה והוה ליה כקונה קנין בשבת ואלמנה אין חופה קונה בה אלא ע"י יחוד של ביאה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה לפיכך צריך להתייחד עמה קודם שבת כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת וע' בא"ח סי' של"ט:
6 אין נושאים נשים בח"ה לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמים אבל מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל לא מן האירוסין:
פירוש באר היטב אבן העזר ס״ד
1 ז' ימים. בסימן ס"ב נתבאר דלענין ז' ברכות בין בחור שנשא אלמנה. או אלמון שנשא בתולה מברכין ז"ב כל שבעה כשיש פ"ח. וכאן נתבאר דלענין שמחה שלא יעשה מלאכה צריך להיות דוק' בתולה. ול"ש הוא בחור או אלמון. אבל אם היא בעולה נתבאר בסעיף ב' ועיין אחרונים:
2 מלאכה. הרב רמ"א חידש בזה דלא מהני מחילה שלה ח"מ:
3 בשוק. מזה נשתרבב המנהג שאינו יוצא החתן לבהכ"נ כל שבעה ימים כי אין בנמצ' שילווהו אותו מביתו לבה"כ ומבה"כ לביתו פרישה:
4 הבעולה. ב"ח מדייק אם היא אלמנה ואינה בעולה צריך לשמח עמה ז' ימים:
5 ז' ימים. דאינו בדין שיהא משכים למלאכתו ומברכים לו ברכת חתנים כמ"ש סי' ס"ב דמברכין כל ז' ימי משתה בבחור שנש' אלמנה. דקדקתי לפ"ז מאי הקשה הגמר' בכתובות דף ה' ע"א מאי איכ' בין ברכה לשקדו וכו'. לימא האיכ' בינייהו הא אם בחור נשא אלמנה דשקדו ליכא וברכה איכ' ע"ש ודו"ק. ועיין במגי"ד פרק יו"ד מה"א דין י"ב י"ג. ומש"ש ויש מי שכתב דהנהו לישנ' פליג' אהדדי ונקטינן כלישנ' בתר' ע"ש. אע"ג דלפי גי' ספרינו הוא לישנ' בתרא בחור שלשה לשמחה ע"ש. נ"ל דהה"מ מצא הגירסות הפוכות וכ"כ הרא"ה וכן הב"י ס"ס ס"ב ע"ש:
6 שיטרח כו'. ואם הכלה וקרוביה מוחלין על טורח זה אין להקפיד וכן המנהג עתה שלא להקפיד בטורח ג' ימים דוק' ח"מ:
7 כבודה. מיהו הכל לפי תואר הענין שאם הם יפזרו יותר מדאי ודאי אין לכוף. ואלמון דנשא בתול' וקרובי הכלה רוצים להוליך הכלה מבית אביה לבית בעלה בתוף ובכנור כמשפט הבנות הבתולות והבעל מוחה שאינו רוצה להרבות בשמחה מפני שהוא אלמון אין הבעל יוכל לעכב דעולה עמו ואינה יורדת עיין כנה"ג:
8 לחופה. ואם היה לה חופה מבע"י והיתה נדה לדידן דעושין חופת נדה מהני חופה ומותרת לטבול בשבת עב"ש:
9 ביאה. ר"ל יחוד הראוי לביאה אף שלא בא עליה. וב"ח כתב דצריך להיות ביאה ממש ולא מהני יחוד ועיין ב"ש ויחוד שאמרנו היינו אחר הקדושין אבל קודם הקדושין לא מהני. וכל זה איירי אם היא טהורה אבל אם היא טמאה מותר לכונסה בע"ש דהא הוא אין בא עליה בשבת ואינו קונה אותה בשבת ט"ז:
10 שבת. ובין השמשות מותר דעל שבות לא גזרו בין השמשות במקום מצוה. ט"ז:
11 בח"ה. עיין בא"ח סימן תקמ"ו דשם מבואר דמותר לישא בערב הרגל. וכתב מהרי"ט בחדושיו דדוק' בשחרית אבל לא סמוך לחשכה עיין שם דף נ"ב ע"ב: