מקור שולחן ערוך, אבן העזר נ״ה
1 דין ארוסה לענין מזונות וקבורה וירושה ואם יש כתובה. ובו ז סעיפים: הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות: הגה ואפי' בייחוד אסורים ולכן ארוס שהוא עם ארוסתו בבית א' מברכין ז' ברכות פן יתייחדו מרדכי פ"ק דכתובות וי"א דאין להם לדור ביחד שלא יקוצו זה בזה כל בו ואפי' בשדוכין בלא אירוסין יש לחוש חידושי אגודה פרק קמא דכתובות אפילו אם קדשה בביאה אסור לו לבא עליה ביאה שניה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והיא הנקרא נישואין בכל מקום והבא על ארוסתו לשם נשואין אחר שקידשה משיערה בה קנאה ונעשית נשואה והרי היא כאשתו לכל דבר וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין: הגה וי"א דחופה אינו יחוד אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נשואין כ"כ הר"ן בשי"א ריש כתובות וי"א שהחופה היא שפורסין סודר על ראשה בשעת הברכה הב"י הביאו וי"א דחופת בתולה משיצאה בהינומא ואלמנה משנתייחדו תוס' פ"ק דיומא והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסין יריעה פרוסה על גבי כלונסות ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין ואח"כ מוליכים אותם לביתם ואוכלין ביחד במקום צנוע וזה החופה הנוהגת עכשיו ע' לקמן סי' ס"ב סעיף ט' וסימן ס':
2 המארס את האשה וברך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה בביתו עדיין ארוסה היא שאין ברכת חתנים עושה הנשואין אלא כניסה לחופה:
3 אירס וכנס לחופה ולא ברך ברכת חתנים ה"ז נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו:
4 אין הארוס חייב במזונות ארוסתו אא"כ היתה בת הנזונת מהאחין שהרי אין לה מזונות מאחיה אלא עד שתתארס או עד שתבגר וזו אינה בוגרת כדי שתזון עצמה וי"א דאינו חייב במזונותיה כל עיקר טור בשם הרא"ש:
5 ארוסה שמתה אם היה הארוס כהן אינו מטמא לה ואם מת הוא אינה חייבת ליטמא לו ואינו יורשה ואינו חייב בקבורתה אלא אביה יורשה ואביה קוברה וה"ה אם נשאה במקום שלא זכה בנדוניא סברת הרב כדרך שנתבאר ס"ס נ"ג וע"ל סי' ס"ט סעיף ה':
6 המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא כנסה לחופה עדיין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נשואין ואם מת או גירשה גובה עיקר כתובה מבני חורין ואינה גובה תוספות כלל הואיל ולא כנסה אבל אם אירס אשה ולא כתב לה כתובה ומת או גירשה והיא ארוסה אין לה כלום ואפי' העיקר שלא תקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב וי"א דארוסה יש לה כתובה הרא"ש והר"ן והטור אבל נוהגין כסברא הראשונה:
7 המארס את בתו ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין אפי' כמה פעמים קודם שתבגר כתובתה של אביה נשאת ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין אין לאביה בה כלום אפי' בראשונה:
פירוש באר היטב אבן העזר נ״ה
1 אסורים. ה"ה משודכת ג"כ אסורה ביחוד דכל שאסורה בביאה אסור' ביחוד והוא בכלל גזירה שגזרו על יחוד פנויה:
2 יתייחדו. וא"ל מה מהני ז' ברכות דהא כתב בסעיף ב' ז' ברכות בלא חופה לא מהני. ולמ"ש בשם הר"ן דביאה לשם נשואין קונה בלא חופה ניחא עיין ס"ק ה' ח"מ ב"ש. ולדידי לא קשי' מעיקר' דבסעיף ב' כתב ולא נתייחד עמה בביתו וכו' דאז לא מהני אבל כאן אמר פן יתייתדו באופן דמהני כחופה ודו"ק:
3 אביה. דקיי"ל ביאה אירוסין עושה:
4 ויפרישנה לו. אבל אם הביאה לפי שעה לביתו ובא עליה לא לשם נשואין ושילחה אח"כ לבית אביה אין זה נשואין ח"מ:
5 ארוסתו. הר"ן הקשה ע"ז ממ"נ אם היה חופה הא קנה אותה בלא ביאה ואם לא היה חופה א"כ ביאה זו באיסור היה ולמה קונה אותה באיסור ותירץ כיון שבא עליה לשם נשואין א"צ חופה וליכ' איסור הואיל והיא עומדת לביאה לכן ביאה לשם נשואין קונה בלא חופה:
6 לביתו. דוקא כשהיתה בתולה אז אף שלא נתייחד עמה הוי חופה מיד כשהביאה לביתו. אבל אלמנה לא מהני מה שהביאה לביתו ובעינן על כל פנים יחוד דחזיא לביאה לכן אם באתה אלמנה על הנשואין לבית החתן בליל ה' והיתה נדה אסורה לטבול בשבת דהא הבאה לביתו לא מהני ולא קנה אותה קודם השבת כ"כ ב"ש. והח"מ פסק דגם באלמנה מהני הבאה לביתו ע"ש:
7 ע"ל סי' ס"א ס"ב ס"י. כצ"ל:
8 גמורה. דברכות אינה מעכב והא דתני' במסכת כלה כלה בלא ברכה אסורה לבעל' כנדה. וכשהיא נדה ס"ל להרמב"ם דלא הוי נשואה גמורה כמ"ש בסי' ס"א נ"ל לאו ממש כנדה ובדיעבד מהני החופה בלא ברכות עי' ב"ש ס"ק א':
9 לטמא לו. עיין בה"י מ"ש:
10 בנדוני'. ר"ל שהנדן בבית אביה או היכא שצריך להחזיר הנדן תוך שנה ראשונה מצד תקנות שו"ם א"צ לקברה משלו אלא משל נדוני'. והיינו בשאינו יורש כלום אפי' נ"מ עיין תשובת מהרי"ל סי' פ'. ובשנה שניה מתה. הח"מ פסק דהקבורה מוטלת על שניהם מאחר שאביה ובעלה חולקין הנדן. והב"ש פסק דהבעל לבדו חייב בהוצאת קבורה עי"ש ועיין סימן קי"ח:
11 הראשונה. שאין לארוסה כתובה אם לא כתב לה. ועיין כנה"ג דף פ"ט ע"א סעיף כ"ב אם תפסה הארוסה אי מוציאין מידה או לא ע"ש. מתה הארוסה ויורשיה מוחזקים. או יקברנה הארוס ויטול מה שבידם או יקברוה הם וישאר בידם כדי כתובה הר"מ מטראני ח"ב סי' קכ"א. ובמשודכת אפילו אם כתב לה וחזרו קודם הארוסין לית לה אפי' מנה מאתיים דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. ריב"ש ב"ש ח"מ עיין בה"י: