באר היטב אבן העזר ה׳

1 פצוע דכא. עיין מ"ש המרש"א על הטור ביבמות דף ע"ו ע"א. ובס' בית יהודה כ' שמצ' בביאור מהור"ר יעקב שור על א"ה סי' ה' שפי' דברי הטור הכי דהא דשרי בנתינה ר"ל ממזר. דמותר בנתינה דרש מקר' וכו' אבל באחרינ' יבא א"כ ה"נ ממזר' מותר' לפצוע דכא דדרשינן ג"כ לא יבא פ"ד בקהל ה' בישראל דאיקרי קהל אבל בממזרת דלאו קהל היא דהא מותר' לנתין ה"נ מותרת לפ"ד ובזה מיושב נמי תמיהת ב"י על הטור דדרש זה מצינו שפיר דממזר מותר בנתינה דלאו קהל הם. עכ"ל ע"ש:

2 בקדושתו. משמע דה"ה גרושה וחללה דמ"ש זונה מגרושה וחללה וגיורת זונה היא ח"מ. וב"ש חולק עליו ע"ש. וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמ' למתים וליש' כפיו דמאחר שמותר בגיורת שהי' זונה ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמ' והקשה הח"מ דהרמב"ם פ"ו מהלכות ביאות מקדש מנה המומין וכרות שפכה אחת מהן וכתב שם שהבעל מום אוכל בקדשי קדשים משמע דלא הוי זר:

3 בממזרת. אבל בשפח' מותר לכ"ע דאיסור שפחה הוה מדרבנן:

4 פצוע. היינו ע"י מכות חרב או סכין. ודכ' שנידוך ע"י שום דבר וכרות היינו שנכרת לשנים ע"י שום דבר. ובא' מכל אלו בחזקת שאינו מוליד הוא. ואם נשא אשה והוליד בנים בידוע שאין בניו והם בחזקת ממזרים. וניקב בכלל פצוע. ולקצת פוסקים בכלל נכרת ואין רפואה לכרות שפכה ואפי' לדידן קי"ל ניקב ונסתם כשר כמ"ש סעיף ד' ש"מ דיש לו רפוא' מ"מ נראה אם הוליד לא תלינן שנתרפ' אא"כ בידוע שנתרפ' ב"ש:

5 העטרה. היינו שהנקב מעבר אל עבר ובצד א' למטה מעטרה ובצד השני הוא בתוך העטרה עיין ב"ש:

6 הרי זה פסול. משום שלא במקומו אינו מבשל:

7 או שניקבה. משמע בכל דינים אלו א' מחוטין שוה לכל חוטין ואם נחסר חוט א' פסול וכן בנידך או נפצע חוט א' ולדברי המקילין בנחסר ביצה השמאלית ה"ה אם נחסר חוט ביצה השמאלית ב"ש:

8 אבל לרש"י כו'. ורש"י פ"ב דיבמות דף כ' ע"ב כתב להיפך ע"ש ועיין ב"ח:

9 ופסול. מי שניטלה ממנו ביצה השמאלית ע"י חולה חולי לכתחלה איך משיאין לו ישראלית ואם עבר ונש' ישראלית אין מוציאין ממנו מהריב"ל ח"ג סי' ל"ב:

10 עיקרין. אפי' שותה לרפואה ואין מתכוין להיות עקר כיון דפסיק רישיה הוא אסור עיין מ"ש בה"י בזה. ואפי' אם הוא כבר קיים פו"ר ואפי' אם הוא סריס אסור ב"ש:

11 עיקרין. אפי' בלא צער לידה מותר. ומ"ש בסעיף הקודם והמסרס את הנקיבה פטור אבל אסור היינו סירוס במעשה דאף בנקיבה שייך סירוס במעשה. ונקיבה בבהמות ושאר מינים לא עדיף מאשה. אחרונים עיין ב"ח:

12 מכת מרדות. הוא י"ג מכות מהרא"י בביאורו רש"י ס"פ כי תצא. ומ"א בא"ח סי' תצ"ו כתב עליו וברמב"ם לא משמע כן. ועיין רש"י בחולין דף קמ"א ע"ב שכתב מכת מרדות אין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו ע"ש:

13 כרבלתו. הטעם דאין מסרס אותו רק עי"ז מתאבל על שניטל הודו. ומותר לקשור את הנקיבה שלא יעלה עליה זכרים שם:

14 לסרס. דאמירה לעכו"ם אסור בכל האיסורים. וכן אסור למכור לו לסרס כי"א שהבי' רמ"א ב"ש:

15 ויש אוסרים. קאי ג"כ על מכירה לכותי ומכ"ש דאסור ליתן לו למחצית שכר משום דב"נ מוזהרים על הסירוס עיין ח"מ בה"י:

16 לסרסם. דאז הוי לפני דלפני ומותר. ואפי' אם נתן לשליחו אין שליחות לעכו"ם עיין ב"ש:

17 נוצות מאווזות. עיין מ"ש בי"ד סי' כ"ד ס"ק ט' בשם בה"י: