באר היטב אבן העזר י״ב

1 לא יוציא. הרשב"א וב"ח חלקו ע"ז ופסקו דיוציא ע"ש. וט"ז וח"מ וב"ש פסקו כש"ע:

2 נכתב. משמע דאפילו בא"י דמהני אם אומר ב"נ דתו הבעל א"י לערער מ"מ אינו בכלל העד המעיד. מיהו לקמן ס"ס קמ"ב אית' האידנ' צ"ל ב"נ אפי' בא"י:

3 בשנים וכו'. וה"ה בג' דאל"כ דחילוק יש בין ב' לג' לא מקשה הגמר' מידי ביבמות דף כ"ה ע"ב טעמ' דבד' הא בתרי לא וכו'. דילמ' בתרי איכ' מ"מ בעל נפש ירחיק מזה אבל לא בג' וק"ל ועיין תוס' שם ד"ה לא חשו חכמים לדבר זה וכו'. ועיין תוס' בחולין דף מ"ד ע"ב. וכ"כ ב"ש וט"ז דלא כהג"ה פרישה וכ"כ כנה"ג ע"ש:

4 ביחיד מומחה. והאידנ' ליכ' מומחה י"ד סי' רכ"ח:

5 חלצה. נתגרשה בפני ב"ד נסתפק הרשד"ם סי' צ' אם יוכל א' מהם ליש' אותה ומתוך דבריו נראה דיוכל א' מהם ליש' אותה ע"ש. וא"ל למה לא תני במתני' נמי נתגרשה י"ל דסגי ביחיד ועיין בפרישה:

6 נשים. ולא חשדינן שהיה רצונו ליש' את זו ג"כ. פרישה:

7 חולים. ר"ל בשעה שאסר לה החכם והעיד העד היתה חולה ודוק' חולה מות בה"י. וה"ה היכ' דהיה להם קטטה עם נשותיהם בשעה שאסר לה החכם והעיד העד חיישינן נמי שמא נתכוין לכנוס אותה ח"מ: