באר היטב חשן משפט ת״ד

מהדורה: תורת אמת 357

« Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 403 Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 405 »

1 שור שחבל בשור או השביח או פיגם. ובו ב סעיפים: שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והפחיתו חמשים ובשעת העמד' בדין השביח הניזק והרי הוא שוה ת' ואלמלא הנגיח' שהפחיתו היה שוה ת"ת בין שפטמו בין ששבח מאליו אינו נותן אלא כשעת הנזק:

2 כחש מחמת המכה בשעת העמד' בדין והרי הפחת שוה מאה נותן לו כשעת העמדה בדין השביח המזיק בשעת העמד' בדין אם מחמת שפטמו שבח אינו משתלם ממנו אלא מה שהי' שוה בשעה שהזיק וי"א דאם השבח יתר על ההוצאה נוטל המזיק דמי ההוצאה ושכר טרחו ועמלו ובשאר השבח נוטל הניזק חלקו טור ס"ג ואם מחמת עצמו השביח משתלם ממנו כשעת העמד' בדין:

פירוש באר היטב חשן משפט ת״ד

1 ואלמלא. פירוש ואין יכול לתובעו בעד אותו הנזק כיון שאינו אלא גרמא ולא הפסידו בידים. סמ"ע:

2 בדין. כיון שעדיין חי הוא עוד כאב הנגיחה בו ומכח זה מכחיש ואזיל. שם:

3 עצמו. הטעם דמיד בשעת נגיחה נעשו המזיק והניזק שותפין בהשור והוא ברשות שניהן לענין אם נפחת או נשבח ממילא משעת הנגיחה והלאה כ"כ הטור. שם:

« Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 403 Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 405 »