באר היטב חשן משפט של״ו

1 סתם. פירוש שא"ל עשה מלאכה בשדה זו והפועל ידע שהוא של חבירו ואע"פ שלא א"ל בפירוש עשה בשדה חבירי כיון שלא א"ל שכרך עלי וגם ידע שהוא של חבירו אין שכרו מוטל על השוכר וכל שלא ידע הפועל שהשדה הוא של חבירו אע"ג דלא א"ל השוכר עשה עמי בשדה שלי מ"מ בכלל השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו הוא כיון שהפועל סבר שהוא שלו וע"ל סי' של"ח ס"ז בהג"ה. סמ"ע:

2 ושתק. עיין ברש"ל פרק בתרא דב"ק סי' נ"ט:

3 חבירו. כת' הרשב"א בתשו' סי' תרמ"ג ראובן ששכר מלמד לבנו ולבן חבירו ונתרצה חבירו לתת חלקו ואח"כ בחצי הזמן קם חבירו ושכר לאחר חייב לפרוע לראשון ומה שטען חבירו שלא שכרו לשנה אלא ע"מ שיעשה מלאכתו כראוי ושלא ימשוך זמן השכירות רק עד הפסח הרי מודה מקצת וחייב ש"ד וע"ש סי' אלף קצ"ב. הגהת סמ"ע:

4 הפקר. דמיד שהגביהו מן הארץ כאילו גבהו רבו ובא לרשותו דמי ואפילו למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו בפועל מודי דידו כיד רבו דמיא וע"ל סי' ר"ע ס"ג. שם:

5 ברשותו. ודעת הר"ן ונ"י סוף ב"מ דיכול לחזור בו כל זמן שלא פינה אותם כדלעיל סי' קס"ו בכותל גינה וכתבו דלפ"ז במשכון לא קנה וצ"ע שהמחבר גופיה בסי' ע"ב סכ"ו כן במשכון וכ"כ הרמ"א בסי' ע"ג סי"ז ע"ש ועמ"ש הסמ"ע כאן די"ל דלא דמי לסי' קס"ו דשאני הכא דחייב לו שכירות פעולתו וכשא"ל טול זה בשכרך מיד קנהו משא"כ התם דאין עליו שום חיוב שכר קודם שפינהו ועיין בנ"י שם שכת' תירוץ קצת בסגנון אחר. ש"ך ועמ"ש בשמו בסי' ע"ב ס"ק ע' ע"ש:

6 ויזכה. ר"ל עצה טובה הוא להשומר שילך ויקדים נפשו לזכות בו מן ההפקר בהגבהה או משיכה דאם יקדמנו אחר לזכות בו יהיה קרח מכאן ומכאן דכיון דידע דשל הפקר הוא הרי הוא כאילו שכרו לעשות בשדה חבירו וידע בו הפועל וכמ"ש בס"א עכ"ל הסמ"ע ועיין בטור מ"ש על דברי הרמ"ה שהביא ע"ש: