באר היטב חשן משפט ר״ד

מהדורה: תורת אמת 357

« Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 203 Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 205 »

1 אימתי מקבל החוזר בו מי שפרע ומתי נקרא מחוסר אמנה. ובו יא סעיפים: מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים אף ע"פ שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעש' ישראל וחייב לקבל מי שפרע ואפי' לא נתן אלא מקצת הדמים:

2 נתן דמי המקח ונאנס קודם שיקחנו ואמר ליה תן לי מקחי או החזר לי מעותי אע"פ שיש עדים שאבד באונס ולא הי' כח במוכר להצילו ולא נתרשל בדבר ה"ז מחזיר הדמים ואין כאן מקום למי שפרע וי"א דהוא הדין למי שחוזר בו מפני שהוא ירא להפסיד כל המקח:

3 הפוסק על שער שבשוק וקבל דמים ולא הי' לו אותו המין שפסק עליו נתבאר בסי' ר"ט ע"ל סי' ר"ט סעיף ו:

4 כיצד מקבל מי שפרע אוררין אותו בב"ד ואומרים מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו וי"א שאומרים לו הוא יפרע ממך אם אינך עומד בדיבורך טור בשם הרא"ש וי"א שאומרים לו ברבים מרדכי ס"פ הזהב :

5 ז הלוקח מחבירו קרקע או שאר מטלטלים ופסקו הדמים והניח משכון על הדמים לא קנה וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר ואינו חייב לקבל מי שפרע :

6 מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהי' לו סי' ידוע שהוא שלו אע"פ שלא נתן מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכל זה בשרשם בפני המוכר או שאמר לו המוכר רשום מקחך ועיין לעיל סימן ר"א:

7 הנושא ונותן בדברים בלבד ה"ז ראוי לו לעמוד בדבורו אע"פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע"פ שאינו חייב לקבל מי שפרע ה"ז ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו:

8 וכן מי שאומר לחבירו ליתן לו מתנה ולא נתן הרי זה ממחוסרי אמנה בד"א במתנה מועטת שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותו בדברים שהם נקנים בהם :

9 יש מי שאומר שאם רבים אמרו לאדם א' ליתן לו מתנה אינם יכולים לחזור בהם אפי' אם היא מתנה מרובה:

10 מי שהיה לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר יש אומרים שהרי זה כמי שנתן דמים וכל החוזר בו מקבל מי שפרע ויש חולקים: ואומרים דאינו קונה אלא בהנאת מחילת מלוה אפי' לא מחל לו לגמרי רק שהרויח לו זמן הפרעון ואמר ליה יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוי כנותן לו מעות טור בשם הרא"ש:

11 ראובן שהי' חייב לשמעון מנה ואמר שמעון לראובן מטלטל זה אמכור לך במנה ונתן לו ראובן המנה יכול שמעון לומר מנה זה אני גובה בחובי והחפץ לא אתן לך ואיני במי שפרע אבל אם אמר ליה ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ צריך ליתן או יקבל מי שפרע: הגה אע"פ שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו וא"צ לקבל עליו מי שפרע מ"מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא עשה שום קנין רק דברים בעלמא וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו והני מילי בחד תרעי אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה וכל האומר לתת לחבירו מתנה מועטת ולא נתנה לו הרי זה ממחוסרי אמנה הכל בטור וע' לקמן סי' רמ"ט וי"א דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור ואם חזר בו יש בו משום מחוסרי אמנה נ"י פ' הזהב והמגיד פ"ו דמכירה וב"י בשם תוס' ור' ירוחם נ"ט ח"ד וכן נראה עיקר:

פירוש באר היטב חשן משפט ר״ד

1 שלא. כתב בש"ג בפ' שנים אוחזין דמדברי הג"א שם מוכח דאע"ג דקי"ל דבדברים בעלמא אינו נגמר המקח מ"מ לאחר שנתקנ' שבועת היסת אם ראובן טוען לשמעון מכרת לי כלי פלוני והלה כופר אע"פ שהכלי ביד שמעון ואם היה אומר אני חוזר בי היה פטור מכלום עכשיו שכופר מצי להשביעו היסת עכ"ל ואין דבריו נראין דכיון דיכול לחזור למה ישבע ודברי הג"א יש לפרש שקנה בקנין המועיל וכמ"ש ר"ס רכ"ב ע"ש. ש"ך:

2 מי שפרע. מי שאינה לחבירו בשיעור שתות והלוקח נתן לו הדמים ולא משך עדיין והמתאנה רצה לחזור א"צ לקבל עליו מי שפרע אף דהלה רוצה להחזיר לו האונא' אבל המאנה צריך לקבל מי שפרע אם רוצה לחזור כ"פ הב"ח בסי' רכ"ז ע"ש שרוצה להוכיח כן מדברי הגאון שהביא הרי"ף פ' המוכר את הספינה ע"ש ולא ירד לעומק דעת הרי"ף גם הדין ליתא אלא דשניהם צריכין לקבל מי שפרע דכללא הוא דמעות לענין מי שפרע הוי כמשיכה לענין דקנה ומחזיר אונאה וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם בפשיטות ע"ש באורך שהוכיח כן. שם:

3 מקצת. פירוש אפילו אינו רוצה לחזור רק מהמותר שלא קיבל דמים נגדו וה"ט דכבר נתבאר בסי' ק"צ דבקרקע קונה הכל במקצת כשאינו עייל ונפיק אזוזי וגם לענין מי שפרע במטלטלים הדין כן כמ"ש הט"ו שם סי"ז ע"ש. סמ"ע:

4 וי"א. וכ"פ הב"ח ועיין ביו"ד סי' קע"ה ובתשובת רשד"ם סי' ר"צ:

5 ירא. פירוש אע"פ שעדיין לא הפסיד כלל והמוכר א"י לומר כשתפסיד אחזיר לך דמי המקח כי הלוקח יכול לומר לא ניחא לי למיקם עמך בדינא ודיינא גם שמא אחר כך לא יהי' לך ממה לפרוע. סמ"ע:

6 אותו. לאו דוקא הוא דהא מסיק ממי שאינו עומד כו' אלא לאפוקי ממ"ד שאודועי מודעינן מילט לא לייטינן. שם:

7 המבול. נ"ל דנקט הני משום דבהן נתפרסם השגחת הש"י על מעשים הרעים דבני אדם ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן ומשה"נ אמרו וממצרים שטבעו בים מפני שזה הי' גדול שבניסים ובדרך ההשגחיית שבדבר שזדו להשליך בני ישראל במים בא עליהם. שם:

8 משכון. שלא תקנו לקללו כי אם נתן המעות דוקא אע"פ שלשון הקללה הוא מי שאינו עומד בדיבורו אפ"ה כיון דהמעות קונות ד"ת אין לו לחזור וכתב הנ"י פרק הזהב דאיתא בירושלמי הנותן ערבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל עליו מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב א"ל טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת אמר ליה זהוב עשוי להשתנו' טבעת בעינא הוי. פירוש דאם נתן לו זהוב למשכון צריך לקבל מי שפרע משום דלפעמים קונין לו בתורת דמים משא"כ טבעת דלעולם חוזרת בעינא עכ"ל הב"ח:

9 רושם. חז"ל תקנו להיות לרושם דין נתינת מעות על המקח. סמ"ע:

10 בדבורו. סתם המחבר משום דסבירא ליה דאפילו נתייקר השער לא יחזור אבל להרא"ש והטור ס"ל דאם חוזר בו משום יוקרא וזולא לית לן בה ע"ש ובד"מ שם:

11 רבים. מפני שבזה סמכה דעתו דלא יחזרו בו הרבים גם מפני שאינו מגיע על כל אחד כי אם דבר מועט. שם:

12 חולקים. היינו כשהחוב בא מחמת הלוא' אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט ס"ב דאף הרא"ש מודה דקונין בו קנין גמור אפילו מטלטלין כיון דחוב כזה אינו שכיח לא גזרו משום נשרפו חטיך בעלייה. שם:

13 שהרויח. מל' הטור משמע דאם עדיין לא הגיע זמן הפרעון אף שמרויח לו הזמן יותר לא מחשב בזה הנאה כ"כ. שם ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קט"ז ובתשובת רשד"ם סי' קנ"ב:

14 בחובי. ע"ל סי' ק"צ ס"ו בהג"ה * ועיין בנדון כעין זה בתשוב' פנים מאירות ח"א סי' פ"ב ובתשוב' שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ח ע"ש:

15 עיקר. והב"ח נסתפק בזה לדינא מאחר דבירושלמי מפורש כהרז"ה והרא"ש ועיין בס' המאור והמלחמות שהאריכו בטענותיהם. ש"ך:

« Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 203 Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 205 »