באר היטב חשן משפט קצ״ז

1 מקום. הטעם דאף אם הוא בר"ה או ברשות המוכר מ"מ במה שמגביהו בידו מביאו לרשותו דכל מה שהוא ביד האדם הרי הוא כאילו מונח בביתו. סמ"ע:

2 שניהם. פי' והכניסה ומושכה שלא ברשות בעל החצר אבל כשנותן רשות לזה ה"ל חצר של שניהם או כחצר של זה שהרשה לו וכמ"ש הרמ"א בסי' קצ"ח ס"ט ע"ש. שם:

3 שרכב. זהו דעת הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו דרכיב' לחוד קונה ולא כהרא"ש והטור דס"ל דלא קנה ברכיבה עד שימשכנה ברגליו עיין בטור ס"ה. שם:

4 שהנהיגה. מדסתם המחבר והרמ"א כאן משמע דס"ל דמשיכה והנהגה קונה בכל הבהמות וכ"כ הב"י בפירוש דהלכה כהרי"ף והרמ"ה דס"ל הכי ולא כדעת הרא"ש והטור דכתבו דבחמור וגמל איכ' חד מינייהו דלא קנה ודעת הרמב"ם כתבו המחבר בסי' רע"א דס"ל ג"כ דקונין בכל הבהמות בין במכר ומתנה בין בהפקר אלא שכתב דהיינו דוקא באחד שבא לקנות בהן אבל ב' שבאים כאחד לקנות הגמל ואחד משכו ואחד הנהיגו בזה הנהגה במקום משיכה לאו כלום היא וע"ש בסמ"ע:

5 ורצתה. נראה דאהכישה במקל קאי דאילו במנהיגה בקול א"צ שתרוץ לפניו כיון שהנהיגה לכן הי' נרא' להפך ההג"ה דהנהיגה בקול אחר רצתה לפניו. שם:

6 רע"א. דשם כת' מדין קנייה וע"ל סי' קצ"ב ס"ב שם כתב בזה לענין חזקת קרקעות. שם:

7 העדר. פסק כרבי יעקב ולאפוקי מאן דמפרש אזוג ומהרש"ל ביש"ש פסק דהכל תלוי במנהג. ש"ך:

8 בר"ה. צ"ע דלדברי הרמ"א יהיו דברי המחבר סותרין זא"ז דברישא כ' דאפילו בר"ה לא קנה לפי שאין דרך כו' אם לא אדם חשוב כו' ובסיפא כת' או שהיו בר"ה משמע דבר"ה כל אדם קונה מטעם דרבים דוחקים שם ונ"ל דלהרא"ש והטור הי' גירסא אחרת בש"ס והמחבר העתיק ל' הרמב"ם ע"פ גרסתו והרמ"א הוסיף מ"ש הטור לפי גרסתו והן ב' הפכים בנושא א' ומ"מ אפשר ליישב בדוחק ולו' כו' וצ"ע עכ"ל הסמ"ע וכתב הט"ז דיפה תמה על הרמ"א אלא שתמוה לי למה לא תמה ג"כ על הג"ה ראשונה או בסימטא הא א"א לקיימו על ל' המחבר דהא להרמב"ם עיקר החילוק שבין אדם חשוב לאחר הוא בסימטא והרמ"א החליט דבסימטא קנה כל אדם עד כאן לשונו:

9 לא קנה. ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדרא סודרא למריה וכמ"ש הט"ו בסי' קצ"ה ס"ה ע"ש סמ"ע:

10 באגם. עמ"ש הש"ך והט"ז בזה ע"ש: