באר היטב חשן משפט קע״ו

מהדורה: תורת אמת 357

« באר היטב חשן משפט קע״ה באר היטב חשן משפט קע״ז »

1 השיתוף כיצד מתקיים וכיצד נוהגין וכיצד נפרדין ואם מת אחד מהם. ובו נא סעיפים: השותפים שבאו להשתתף אין השיתוף נגמר בדיבור לומר שאם אמר בואו ונשתתף יחד בכך וכך שלא יוכלו לחזור בהם ואינו מתקיים אלא בקנין וכיון שצריך קנין כל דבר ודבר לפי קניינו מתקיים שיתופו לפיכך המטבע שאינו נקנה בחליפין אין השיתוף מתקיים בו בקנין שאפי' קנו מיד שניהם שיביא כל א' מעותיו וישתתף בהם וכתבו שטר על זה והעידו עדים אינו מועיל אלא צריך שיביא כל אחד מעותיו ויטילו מעות שניהם בכיס אחד ויגביהו שניהם הכיס ויש מי שאומר שהוא הדין אם משך כל אחד מעותיו של חבירו מהני ואפי' לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השיתוף ליקנות או למכור יש מי שאומר דמהני: הגה מי שהלוה לחבירו מעות ואח"כ אמר ליה יהיו בידיך למחצית שכר ונאנסו בידו חייב בכל האונסין כמו בתחלה דלא נסתלק משמירתן בדיבור בעלמא מרדכי פ' החובל:

2 נשתתפו בשאר מטלטלין כיון שקנאו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש והרי נשתתפו בהם נעשו שותפין בהם וכן אם ערבו פירותיהם או ששכרו מקום בשותפות והניח זה כדו וזה חביתו שנשתתפו בהם הרי אלו שותפין בהם כללו של דבר בכל הדרכים שקונה הלוקח באותן הדרכים עצמם קונין השותפין זה מזה הממון המוטל ביניהם להשתתף בו:

3 האומנים שנשתתפו באומנות אע"פ שקנו מידם אינם שותפים כיצד שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם: הגה וי"א דיכולין להקנות זה לזה אפי' בדבר שלא בא לעולם טור בשם הראב"ד והרא"ש ותשו' רשב"א אלף נ"ז וב"י בשם עיטור וי"א דאפי' קנין אינם צריכין אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים אפי' באמירה בעלמא ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו מרדכי פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוני פ"ג דשלוחין ופ"י דגזילה וב"י בשם הר"ן ויש חולקין ואומרים שיכולין לחזור בהן לענין מה שירויחו אח"כ אבל לא לענין מה שהרויחו כבר ואין נאמנין לומר שכבר חזרו בהן נ"י פ"ק דב"ב וריב"ש סי' תע"ו בשם הרמב"ן והרשב"א וכל זה בשנים שנשתתפו זה עם זה ועוסקין שניהם בשותפות וכל אחד יתן לחבירו מה שירויח ולכן גמרו ומקני אהדדי אבל מי שנותן לחבירו מחצית שכר עיסקא ומתנה שיתן לו כל הרווחים שיגיעו לו אפי' ממקומות אחרים אינו אלא כמתנה בעלמא ואינו נקנה אלא בקנין גמור מרדכי פ' השואל והג"א פרק האומנין אבל אם היו לוקחים החייטים הבגדים עצמם ותופרין אותם ומוכרין או לוקחים האורגים השתי והערב ממעותיהם ואורגים ומוכרים ונשתתפו במעות שלוקחין בו הרי אלו שותפים וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ומשאם ומתנם הרי אלו לאמצע:

4 שותפין ששמו פירותיהם ונשתתפו בהם יש להן אונאה זה על זה עירבו פירות בלא שומא ומכרום ונשאו בדמיהם הרי אלו מחשבין הפירות כמה היו שוים בעת שנשתתפו ומחשבין השכר או ההפסד:

5 השותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה ש' ונתעסקו כולם בממון סתם ופיחתו או הותירו השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם לא לפי המעות ואפי' לקחו שור לטביחה שאלו לא מכרוהו נ"א טבחוהו היה נוטל כל אחד מבשרו לפי מעותיו אם מכרוהו חי ופחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע בד"א כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהם אבל אם המעות קיימים ועדיין לא הוציאו אותם ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששינה המלך או אנשי המדינה חולקין השכר או ההפסד לפי המעות וכל שכן אם נשתתפו בפירות ועדיין הן בעין שנוטלין לפי מעותיהן טור ואם התנו ביניהם הכל לפי תנאם בין בריוח בין בהפסד:

6 יש מי שאומר דה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו לא כגון אם נשתתפו זה במנה וזה במאתים ונפסד הכל לא אמרינן שישלם בעל המנה לבעל המאתים חמשים מביתו יש מי שאומר שאם עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן חלוקה שקבעו נוטלין לפי המעות והוא הדין אם שינו ממה שהתנו בתחלה נוטלין לפי מעותיהן ב"י בשם הרי"ף בשערים:

7 ויש מי שאומר שאם נגנבו או אבדו חולקין לפי המעות: הגה ראובן שהיה לו חוב ואומר לשמעון שיסייע לו בגביית החוב ויהיה לו שליש הריוח וכן עשו ואח"כ קנו סחורה הוו להו כב' שהטילו לכיס שהרי יש לשמעון חלק בריוח ב"י בשם הרשב"ץ ודוקא שקנו אח"כ הסחורה ביחד אדעתא דשותפות אבל אם ראובן הוא הקונה ושמעון סייעו אין לו בריוח כלום שהרי לא נדר לו רק חלק בגביית החוב ולא במה שהרויח אח"כ וא"צ ליתן לו רק כמה שנותנין למסייע לחבירו ב"י וד"ע ראובן ושמעון שנשתתפו להלוות לעכו"ם וראובן נתן לו חלקו ואח"כ אמר העכו"ם שא"צ יותר ואמר ראובן לשמעון שיתן לו חלקו למה שהלוה ושמעון דחה אותו ליתנם ובתוך כך נפטר אפ"ה זכו יורשיו בחלק הריוח דהרי לא מחל לראובן אבל אם אמר שמעון שלא יתן חלקו אז שינה בענין השותפות ואבד חלקו מן הריוח מרדכי פ' מי שהיה נשוי וע"ל סי' זה סעי' מ"א :

8 השותפין שומרי שכר הן שאם נגנב או נאבד מהשותפות ברשות אחד מהם חייב באחריותו בד"א בזמן שכל אחד מתעסק בשותפות זמן ידוע ונגנב לו בזמן שנתעסק בו: הגה ודוקא שהתנו כן מתחלה אבל אם א' אינו מחוייב להתעסק רק עושה מנדבת לבו אינו חייב בשמיר' השותפות ולא הוי רק כשומר חנם הגהות אלפסי פרק חזקת אבל אם התחילו להתעסק ביחד אפי' אם אח"כ נתעסק בו כל אחד לבדו פטורים דשמירה בבעלים היא ואם חייב בפשיעה ע' לקמן סוף סי' רצ"א ואם מתחלה נתעסק בו אחד לבדו ואח"כ נתעסקו בו שניהם ביחד ונגנב הראשון חייב שלא היה השני עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו והב' פטור שהראשון היה עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו: הגה חלקו השותפות לגמרי ונשאר ביד א' מהן לפרוע לעכו"ם ואבדו או נגנבו ממנו אין חבירו חייב לשלם לו ההפסד אבל אם נשאר ג"כ לשני מן השותפות הוי שמירה בבעלים וההפסד על שניהם מהרי"ק שורש קי"ד:

9 אחים שהן שותפין יכול כל אחד למחות בחבירו שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות אם לא ינכה אותו מחלקו ואם לא מיחו וקנו לעצמם כשבאים לחלוק שמין הבגדים שעליהם כפי מה שהם שוים בשעת חלוקה אבל אם כלו לגמרי או אבדו אין מחשבין אותם להם ואם קנו בגדים לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם אין שמין אותם בד"א בבגדי חול אבל בבגדי שבת שמין להם וגדול האחין אף במה שקנה לעצמו אין שמין לו אבל לכתחלה יכולים למחות בו שלא יקנה: הגה והוא הדין שאר שותפין שאינן אחין טור ושכ"כ הרמב"ם מיהו נ"ל דאזלינן בזה אחר המנהג:

10 המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה מנהג המדינה באותה סחורה ולא ילך למקום אחר ולא ישתתף בה עם אחרים ולא יתעסק בסחורה אחרת ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו להמכר תמיד בהקפה: הגה ואם התרה בו שלא לעשות אפי' בדבר שדרכו בהקפה חייב לשלם ב"י בשם העיטור היו קצת בני אדם מוכרין בהקפה וקצת אינן מוכרין בהקפה לא יקיף בלא דעת חבירו ב"י בשם רבי ירוחם בשם הגאונים וכל שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו מרדכי סוף פ' אלמנה ניזונית ונוטל מחבירו חלקו במה שהוציא דכל שותף כיורד ברשות דמי מרדכי פ' חזקת בני חבורה האוכלין יחד וא' אוכל הרבה יכולין אחרים לסלקו אגודה דפסחים פ' האשה דף פ"ט ולא יפקיד ביד אחרים אלא א"כ התנו בתחלה או שיעשה מדעת חבירו ואם עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואח"כ הודיעו והסכים למעשיו ה"ז פטור ואין הדברים האלו צריכים קנין אלא בדברים בלבד ואם שינה האחד מכל אלו הדברים שהלך למקום שלא היה לו לילך או פירש בים או שמכר בהקפה או נשא ונתן בסחורה אחרת וכן כיוצא באלו הדברים כל פחת שיבא מחמת זה שעבר חייב לשלם לבדו ואם היה שם שכר השכר לאמצע:

11 לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהם חטים לסחורה והלך וקנה שעורים או לקנות שעורים וקנה חטים אם פחתו פחתו לזה שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע וע"ל סי' קפ"ג ס"ה וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפו' אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר השכר לאמצע אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו אם פחתו פחת לעצמו ואם הרויח הריוח לעצמו ואם התנו ביניהם הכל לפי התנאי: הגה ראובן ושמעון שהיו שותפין היה להן חוב אצל שר אחד שראובן דר תחתיו והוא עשה החוב ושמעון טוען שראובן יתבע החוב לפי שהוא עשאו וראובן אומר שמתיירא מן השר שהוא דר תחתיו הדין עם ראובן הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' א' ועי' לקמן סעיף מ"ז סי' זה ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון חבירו ואומר ששמעון צוה לו לעשות אם אמת ששמעון צוה לו ראובן פטור אע"ג דלא א"ל על מנת לפטור אבל אם שמעון כופר ויש עדות שהחובות היו שלו וראובן פטרן ראובן חייב לשלמן ואינו נאמן לומר שברשות שמעון עשה מה שעשה אבל אם אין לשמעון עדות ראובן נאמן במיגו שהיה יכול לומר שהחובות אינן של שמעון או שהוא לא פטרן מרדכי פ' החובל בשם מוהר"מ וע' לקמן סעיף נ':

12 אחד מהשותפים או המתעסק שעשה סחורה בנבלות וטריפות וכיוצא בהם השכר לאמצע ואם הפסיד הפסיד לעצמו: הגה וכן אם גנב או גזל השותף צריך לחלוק עם חבירו הגהות מרדכי פ' חזקת והג"מ פ"ה מה' שותפין ואם הפסיד ההפסד לעצמו ודוקא אם הפסיד קודם שנודע לחבירו אבל אם חלק הגניבה עם השותף ואח"כ בא עלילה עליו וכן אם קנה גניבה וחלק עם חבירו ובא אח"כ עלילה ההפסד ג"כ לאמצע מאחר שנתרצה למעשיו ואין הדברים צריכין קנין כמו שנתבאר בנימין זאב סי' ש"ס אבל אם חלקו שאר רווחים ובא עלילה על אחד מן השותפין שלא כדין אין חבירו חייב לסייעו בהפסד הרא"ש בתשו' כלל ע"ט סי' ו' וע' סי' זה סעיף ל"ח וסוף סי' קע"ז מי ששכר חבירו לישא וליתן בשלו וכל המציאות שיגיעו לידו יהיו שלו וגבה חובות פרועים מעכו"ם הוי בכלל מציאה דכל שטר פרוע אינו שוה רק דמי הנייר ולכך מי שהחזירו לעכו"ם אינו חייב לשלם לחבירו ואפי' לכתחילה נמי שרי תשובת רשב"א אלף י"ד והריטב"א:

13 א' מהשותפין שאמר נוליך הסחורה למקום פלוני שהוא ביוקר ונמכר שם אע"פ שקבל עליו כל אונס או כל פחת שיבא הרי חבירו מעכב עליו שהרי אומר לו אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף רוח אחריך לדין להוציא ממך וכן כל כיוצא בזה:

14 אחד מהשותפין שבא לישן הפירות עד הזמן הידוע למכור אותם פירות אין חבירו מעכב עליו אבל משהגיע זמן המכר יכול כל אחד מהם למכור ואין חבירו יכול לעכב עליו ואם מכר בלא דעת חבירו ונתייקר אח"כ אין לחבירו עליו כלום אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו ב"י בשם רבי ירוחם ואם אין זמן ידוע למכור אותם פירות ורוצה א' מהם לישנם חבירו מעכב עליו:

15 השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל א' מהם מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה ממון השותפות ואין אחד מהם יכול ליטול מהקרן ולא מהשכר עד סוף הזמן: הגה ואם שינה או פשע תוך הזמן או עבר על תנאו אפ"ה אינן יכולין לחלוק אלא משלם מה שהפסיד ב"י לדעת הרמב"ם ודלא כיש חולקין בזה מרדכי פרק מי שהיה נשוי:

16 נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקין כ"ז שירצה אחד מהם ויטול כל א' חלקו מהסחורה ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או שהיה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים:

17 היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל א' מהם לעכב שלא יחלקו עד שתמכר בזמן הידוע למכירתה ואין אחד מהם נוטל לא מהקרן ולא מהריוח עד זמן החלוקה אלא אם התנו ביניהם:

18 אם לא קבעו זמן לשותפות או שקבעו זמן ונשלם ובא א' לחלוק שלא מדעת חבירו חולק בפני ג' אפי' הם הדיוטות ובלבד שיהיו נאמנים ויודעים בשומא ואם חלק בפחות משלש' לא עשה כלום: הגה ואם הפסיד אח"כ בחלקו הוא יכול לבטל החלוקה טור ויש חולקין שם בשם י"א בד"א שחלקו פירות אבל אם היו מעות שכולם מטבע א' ושוים יש לו לחלק שלא בפני ב"ד ומניח חלק חבירו בב"ד ואם אין המעות שוים הרי הם כפירות ואין חולקין אותם אלא בב"ד:

19 א' מהשותפים או מהמתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק אע"פ שהתנו לזמן קבוע: הגה וכן עיקר ודלא כדעת החולקין מרדכי פ' הגוזל בתרא ופ' המקבל שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות אין הדין שהאחר ירויח ויתן לו ואפי' אם קנו מידו בשעת השיתוף אבל אם היה בעיר אחרת בשליחות השותפות ונתעכב באונס יש לו חלק עמהם ואם יש מנהג בזה בין השותפין יעשו כמנהגן ב"י בשם הרשב"א ג' שקבלו עסקא מאחד ומת אחד מהן נתבטל הענין ויכולין לחזור בהן ב"י בשם ריטב"א ג' שותפים ביחד שעשו שותפות עם אשה שויתרה להן מחלקה ואח"כ פשע האחד ולא עסק בשותפות כמו שהיה לו לעסוק ומחמת זה אינו נוטל כל כך בריוח הריוח לאשה לפי ערך כי אינו דומה שנים העוסקים לג' ב"י בשם הרשב"א אחין שותפין שהיו נזונין ביחד כל אחד כפי צרכו ונפטר אחד מהן והשני נשא ונתן לצורך השותפות כמו שעשה בחיי אחיו אין האלמנה יכולה לומר בשעת החלוקה שהיא תטול בראש כפי מה שלקח החי יותר ממנה מאחר שנשאו ונתנו סתם כפי מה שנהגו בחייהם עשו וכן אם ויתרו הקהל במס חלק האלמנה אין השני יוכל לומר שתחלק עמו הריוח ההוא מאחר שלא התנה ועסק סתמא מה שויתרו לאלמנה זכתה בו טור בשם הרא"ש פ"ח סי' ד':

20 היה להם חוב אצל אחרים אינו יכול לומר לחבירו לא נחלק עד שנגבה כל חוב שיש לנו אלא חולקים וכשיפרעו החובות יטול כל אחד חלקו: הגה או יכולין לחלוק השטרות בשומת ב"ד או בגוד או אגוד ואם נתקלקל אח"כ החוב של א' מזל רע דידיה גרם טור בשם הרא"ש וע' לעיל סי' ס"ו סעיף מ"א היה עליהם חוב לאחד אם פירשו שאינם אחראים זה לזה חולקין וכשיגיע זמן החוב לפרוע יתן כל אחד חלקו ואם לאו כל אחד מהם מעכב לחלוק עד שיגיע זמן השטר מפני שיאמר לחבירו הואיל וכל אחד ממנו חייב לשלם כל השטר נשא ונתן בדמים אלו עד שיגיע הזמן:

21 אמר ליה חבירו נחלוק וטול אתה דמים כנגד כל השטר ועשה בהם סחורה לעצמך ושלם כל השטר בזמנו יש לו לעכב עדיין ולומר שמא אפסיד והשנים יותר מרויחים מהאחד:

22 הנותן מעות לחבירו לילך למדינה פלונית לסחורה או לקנות לו פירות בסחורה או לישב בחנות אינו יכול לחזור בו ולהחזיר הממון מיד השותף עד שילך למקום שהתנו ויחזור או עד שיקנו אותם הפירות וימכרו או עד שישב בחנות שזה כמי שקבע זמן הוא:

23 המקבל עסק מחבירו לזמן קצוב המקבל יכול לחזור בו כדין פועל שחוזר בו אפי' בחצי היום אבל הנותן אינו יכול לחזור בו מה שאין כן בשותפין שקבעו זמן ב"י וכמו שנתבאר לעיל סעיף ט"ו:

24 שני שותפים שיש להם תביעה על אחד ותבעו א' מהם ויצא השותף חייב אם היה על עסק שבועה שהי' חייב לו ונשבע לו אין שותף שני יכול לתבעו בשבועה דשבועה לאחד שבועה למאה:

25 היה להם תביעת ממון עליו ויצא השותף חייב אם לא היה שותפו בעיר יכול לתבעו פעם אחרת וקטן כמאן דליתא בעיר דמי וי"א דה"ה אשה נ"י בשם הריטב"א היה בעיר אינו יכול לתבעו: הגה ודוקא כשהן התובעין אבל כשהן נתבעין ואחד טען אינו מזיק לחבירו כלל הואיל ולא צוהו לטעון ולדון בשבילו ובני העיר בענייני צרכי העיר הם כשותפין ואם אחד מהם תבע לאחר כולן יודעין באותו תביעה ואינן יכולין לחזור ולטעון מרדכי פ' מי שהיה נשוי:

26 בד"א שלא נתחייב השותף מתוך טענותיו אבל נתחייב מתוך טענותיו כגון שהודה או שאמר אין לי ראיה לא הפסיד שותפו בהודאתו ואם יש לו ראיה יביא וגם צריך להיות שאינו יכול לשנות בטענה ממה שטוען הראשון לפיכך חשבינן ליה כאלו ירד כבר לדין וכותבים עליו פסק דין ויורדים לנכסיו ואינו יכול לדחות ולומר שימתינו לו עד שירד לדין וגם אינו יכול לומר אם הייתי שם הייתי בודק בעדים עד שיהיו מוכחשים אבל אם יכול לשנות שומעין לו אע"פ שהיה בעיר וי"א שאם לא היה בעיר שיכול לתבעו יכול להחרים עליו שלא ידע שירד שותפו עמו לדין:

27 שנים שהלוו או שהפקידו לאחד ובא א' מהם ליטול חלקו או ליטול הכל נתבאר בסוף סימן ע"ז ואם אחד לווה משנים בשטר אחד ונכתב בשם האחד יתבאר בסי' זה וכן שותפין שלוה אחד מהן לצורך השותפות אם חבירו חייב לשלם ע"ל סימן ע"ז סעיף ב':

28 שנים שהן שותפין בחוב אחד שחייב להם עכו"ם וגבה אחד מהן מקצתו ורוצה לעכבו לעצמו ואומר לחבירו לך וקח חלקך מהעכו"ם אין שומעין לו ואם השר כעס על אחד מהם ואמר לחבירו חלקך אסייע שיפרע ובחלק האחר לא אסייע אם אמר זה לעצמי אני מציל הציל לעצמו וה"ה אם שנים יש להם חוב מקולקל וצריך ליתן שוחד להצילו והאחד אינו רוצה ליתן יכול חבירו לומר אני אוציא שוחד חלקי ואציל לעצמי: הגה וכן בכל מקום דאיכא פסידא יכול א' לחלוק בלא דעת חבירו ולהציל לעצמו מרדכי פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוני פ"ד דשותפין וכן השותפין שהיה להן חוב אצל עכו"ם אלם ואחד פייסו ליתן לו חלקו אם אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו לבד תשו' רשב"א סי' אלף ס"ג וע' לקמן סי' קפ"א סעיף ב':

29 שותף התובע מחבירו כדי יין של שותפות ואמר כל אותם שיש בהם סימן שלי הם שלי יכול האח' לומר אשתקד היו אותם חביות שלך עכשיו הם שלי:

30 ראובן ושמעון שנשתתפו ונטל אחד מהם מהממון ונשתתף עם לוי הרי חבירו משביע ללוי ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את וכל שכן אם נתן ראובן לשמעון ממון בתורת עסקא ונתן מהממון ללוי בעסקא שמשביע ראובן ללוי שבועת השותפין ואם שמעון השביע ללוי שבועה לאחד שבועה למאה ואפי' פטר ראובן את שמעון משבועה או פטר שמעון את לוי משבועה עדיין ראובן משביע את לוי אא"כ פטר גם את באי כחו:

31 שנים שלוו מאחד ערבים זה לזה והילכך אם מת אחד מהם או העני או כפר אחד והודה א' אותו שהודה מתחייב בכל ואין מקבלים עדותו על חבירו וכן מי שהודה לא' מהשותפין או פרע לאחד מהם כאלו הודה ופרע לשותפו:

32 אם טען אחד מהשותפין דבר שהוא חובה לו ולחבירו נאמן כעד א' לחייב לשותפו שבוע' דאורייתא:

33 ב' שותפים שמת אחד מהם ולא נשבע או שאחד מהם חשוד ישבע האחר:

34 אחד שלוה משנים בשטר אחד אם בא א' מהם ותבע החוב כולו חייב לשלם לו על הדרך שנתבאר בסוף סי' ע"ז ואם נכתב השטר בשם א' ובא זה שנכתב על שמו ותבע הכל חייב לפרעו אבל אם אותו שלא נכתב על שמו תובע אפי' מקצת אין שומעין לו:

35 שני אחים או שלשה שיש להם דין עם אחר אינו יכול לומר יבא א' מכם ויטעון בעד כולכם:

36 שנים שיש להם חוב בשותפות עם עכו"ם ופרע קצת ומעכב השאר מפני שאומר שא' מהם חייב לו כנגדו והלה כופר ההפסד על שניהם: הגה ונר' לי דהוא הדין אם הי' החייב ישראל רק שחייב לישבע משא"כ בעכו"ם דאפי' שבועה אין צריך רק חרם בעלמא:

37 ראובן ושמעון שותפים וקנה שמעון בגדים מעכו"ם ומכרם ליהודי ונתחייב היהודי לפרוע לעכו"ם לזמן פלוני ונתחייב שמעון לעכו"ם בשטר שאם לא יפרענו היהודי לאותו זמן שיפרענו הוא ואח"כ חלקו ראובן ושמעון השותפות שביניהם חייב ראובן לעשות שטר עליו לשמעון שאם יברר שמעון בעדים שלא פרע היהודי לעכו"ם ויצטרך שמעון לפרוע לעכו"ם יפרע ראובן חלקו מכל שיברר שמעון בעדים שהוציא על עסק זה בהוצאות ובשוחד:

38 אם קנה שמעון סחורה מעכו"ם והטעהו בחשבון ונתן דמי הטעות לשותפות וירא שמא יזכור טעותו וכן אם היו משכונות מאחרים וירא שיבא לו מזה הפסד יודה ראובן בפני עדים שדמי הטעות ודמי המשכנות באו לשותפות ויכתבו ויחתמו ויתנו ביד שמעון וע' לעיל סעיף י"ב סי' זה:

39 אם לקח שמעון מעות מאחד להכניס בשותפות ויטול ריוח בכדי מעותיו אע"פ שלא הודיע לראובן שותפו יטול הלה חלקו בריוח כמו שהתנ' עמו:

40 בני כרך שקנו ספר תורה בששים דינר והתנו שאם ילך אחד מהכרך להתיישב במקום אחר שהנשארים יתנו לו חלקו ועתה רוצה אחד לצאת ושואל חלקו לפי מה שהוקרו הספרים והנשארים אומרים שלא יתנו חלקו כי אם לפי מה שקנו בתחלה הדין עם הנשארים: הגה ראובן ושמעון היו להם שותפות ביחד והיו להן שטרות ונתחייבו מס לקהל ולקחו הקהל השטרות בעד מס של ראובן חייב לפרוע לשמעון חלקו ולא יכול לומר תנכה ג"כ חלקך במס כי מאחר שנהנה מן השטרות ופרע בהן חובו צריך לשלם לשמעון ולא יכול לפרוע בעד שמעון שלא ברצונו הרא"ש כלל פ"ט סימן ט' ראובן קנה סחורה והניח לשמעון ולוי ויהודה לכל אחד רביעית לריוח ולהפסד ואח"כ הפסידו בסחורה ארבע מאות וחזרו בהם שמעון ולוי ונתנו לראובן שלש מאות אם יהודה רוצה לחזור צריך ליתן מאה לראובן דלא נשתתפו אלא על הריוח מן הסחורה אבל לא מה שיקנה אחד משותף חבירו שותפין הרבה יחד אין אחד יכול להסתלק רק מדעת כולן כלל הנ"ל סי' ט"ו מי שמקבל מחבירו סחורה להוליכה למקום אחר ולחלק בריוח ובתוך זמן קודם שמוליכה זל הסחורה בכאן מחשב הסחורה לפי מה ששוה בשעה שמוליכה ולא בשעה שקבלה רבינו ירוחם נתיב כ"ז ח"א :

41 ראובן ושמעון בקש מהם עכו"ם להלוות לו סך מעות ולוי בקש להשתתף עמהם בחוב ונתרצו וקדם ראובן ונתן מחלקו לעכו"ם ד' זקוקים וחצי ואמר העכו"ם שלא היה צריך יותר והלך ראובן ואמר לשמעון ולוי אם תרצו לחלוק עמי בחוב תנו לי כל אחד חלקו בחוב ושמעון נתן לו חלקו ולוי לא נתן לו ונפטר אם כשתבע ראובן ללוי חלקו אמר איני חפץ ליתן הרי נעקר משותפותם אבל אם אמר תדיר הריני משלם אע"ג דדחה אותו קצת כיון דלא אטרחי לב"ד קני רווחא וחייב ליתן ליורשיו:

42 ראובן ושמעון שהיו שותפים בחוב וראובן קבל הערב ותפשו השר והוצרך ראובן לפטור החוב כיון שבאונס היה פטור משמעון:

43 שותפים שיש להם חוב ביחד ורצה האחד להתרחק ממקומו ולהוליך השטר עמו חבירו יכול לעכב עליו שלא יוליך השטר וכמו שנתבאר סי"ג סי' זה:

44 אם א' מהשותפים טען עסק השותפות על בהמתו או נתנו בחנותו בסתם נוטל שכר בהמתו או חנותו תחלה ואח"כ יחלקו הריוח או ההפסד:

45 אחד מהשותפין שלקח מסחורת השותפות בעצת שותפו להוליכה למקום אחר למכור וכשבאו לחשבון רוצה ליטול מהשותפות הוצאות מזונותיו אין שומעין לו אלא אם כן יש שם מנהג:

46 אחד מהאחים השותפים שיש בידו ממון וטוען שהוא של אחרים עליו להביא ראיה כיון שאינו חלוק בעיסתו ואם מת על האחרים להביא ראיה שהם שלהם וע' לעיל סי' ס"ב נתבאר דינין אלו:

47 ראובן ושמעון ששר אחד חייב להם ממון ושמעון קבל הערבות בלא ראובן ושמעון הלך תחת אותו שר ואינו רשאי לתבוע חובו וראובן מזהירו לגבות החוב אין שמעון חייב להקניט השר שלו כדי לגבות חובו של ראובן אך אם הוא פטור ממס בעבור אותו חוב אומדים כמה מס היה לו ליתן לשנה ויתן לראובן כפי חלק שיש לו באותו חוב:

48 שני שותפים שקנו משי וכשבאו למכרה חסרה מהמשקל גם זה בכלל הפסד ויחלקוהו ביניהם וישבע שמעון שלא שלח בו יד ושלא פשע בשמירתו אחד מהשותפים שהוליך סחורת השותפות למקום אחר למכור ונשבה ופדאו חבירו מהאמצע ומשכה השותפות ולא היו מקפידים זה על זה ומת יורשי המת נוטלים בתחלה מהאמצע כשיעור פדיון אותו שנשבה: הגה כי אין שותף חייב לפדות חבירו אע"פ שנתפס מכח השותפות שם והגהות מרדכי דב"ב ואם יש מנהג בזה הולכין אחריו תשובת רמב"ן סימן ב' ומהרי"ק שורש כ"ד וקכ"ה מיהו אם קבל עסק תפסו השר עם שאר היהודים והוצרך לתת מן העסקא בפדיון נפשו אם דרך העיר לתת מן העסקא הוי כשאר מס לתת מן העסקא מרדכי פרק הגוזל בתרא וכל זה בשותפים אבל מי ששולח חבירו בעסקיו ונתפס י"א דאם הלך בשבילו בחנם חייב לפדותו דהוי ליה עליו כשואל שחייב באונסין מרדכי פ' האומנים והגהות שניות ויש חולקין תשובת רמב"ן סי' ב' ומהרי"ק שורש קל"א וכן מי ששלח אחר חבירו וקיבל עליו לפדותו מכל הפסד ונתפס בדרך אפי' הכי פטור לפדותו דאונסא דלא שכיח הוא שם וב"י סי' ר"ז בשם אגודה:

49 סוס שהיה ממושכן לראובן ושמעון והפקידוהו לעכו"ם אחד לשמרו ואמר שמעון לעכו"ם שישאילוהו ללוי והוליכוהו ללוי ונגזל ממנו אם רצה ראובן גובה משמעון ואם רוצה גובה מלוי:

50 ראובן שאמר לשמעון כל מה שתעשה בשלך עשה בשלי והלך שמעון ופטר החוב של שניהם חייב לשלם לו חלקו וע' עוד דינין הרבה בדיני שותפות סי' צ"ג:

51 אסור להשתתף עם עכו"ם ואם נשתתף ונתחייב לו שבועה מותר לקבלה: וע' באורח חיים סי' קנ"ו ובי"ד סימן קמ"ז :

פירוש באר היטב חשן משפט קע״ו

1 שטר. הסמ"ע כת' בשם הע"ש דאם כתבו העדים בשטר שקבלו עליהן בח"ח ובשד"א מהני ולא ידענא מאי בעי עונש שבועה וחרם לקיום הקנין הא יש חילוק ביניהם כמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט ס"ד אלא נ"ל דבלשון חיוב תליא מלתא שנתחייב אחד לחבירו לעשות כן וזה מהני לכל מילי כמ"ש בסי' ס'. ט"ז:

2 חבירו. ר"ל לשם שותפות אבל לא שיהי' שלו דא"כ יהי' זה כחליפין דלא מהני במטבע כ"כ הסמ"ע וכת' הט"ז ז"ל לא ידענא מאי קאמר דחליפין היינו לקנות על ידו מיד אחר אבל משיכה במעות כדי לקנות הן עצמן ודאי מהני ע"כ והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו שם כת' ליישב דברי הסמ"ע דה"ק אבל לא שכל אחד ימשוך מעות חבירו שיהי' שלו דא"כ ה"ל הפוכי מטרתא והרי הם כאילו לא משכו כלל דמה לי אם המנה שחור הי' של ראובן והלבן של שמעון כמו שהוא קודם המשיכ' או איפכא כמו שהוא לאחר המשיכה מ"מ אין לאחר זכות בשל חבירו ומלת במטבע שכתוב בסמ"ע הוא ט"ס וכצ"ל בחליפין ולא מהני וק"ל עכ"ל ועיין בתשובת רשד"ם סי' ק"ע וקע"ח ורע"ד:

3 נשתתפו. כ' הסמ"ע דר"ל שנשתתפו בהנחת ממונם שעירבו יחד והתחילו כו' ואז מהני גם בזה דא"י לחזור להבא עד זמן שקבעו ביניהן בתחלה משא"כ כשלא הניחו ועירבו ממונם ביחד אלא כל אחד התחיל לקנות מממונו בפ"ע דלא מהני שלא יוכלו לחזור להבא ע"כ ועמ"ש הט"ז בזה וז"ל הש"ך ואפילו לא קבלו בק"ס מהני וכן אם נשתתפו שעירבו המעות ולא התחילו לישא וליתן אפילו קבלת קנין לא מהני דקנין במטבע לא מעלה ולא מוריד דאין מטבע נקנה בחליפין ומ"ש הסמ"ע בס"ב בעירבו פירותיהם ולא דמי לעירבו מעותיהן יחד כו' אינו ר"ל דהתם צריך קנין ומהני אלא דהתם עירבו לחוד לא מהני בלא התחילו לישא וליתן וה"נ קנין פירות כהתחילו לישא וליתן במעות דמי ולהכי רצה להקשות כי היכי דבמטבע עירבו לחוד לא מהני בלא התחילו ה"נ עירבו לחוד בפירות לא מהני בלא קנין ומחלק דבמטבע לא שייך עירוב כו' עד כאן לשונו:

4 משמירתן. ע"ל סי' ע"ב ועיין במרדכי. ש"ך:

5 ערבו. כת' הסמ"ע דנראה דאפילו בלא קנין סגי כיון דכל אדם ניחא ליה בפירות שלו והם ערבים יחד עד שאינו ניכר איזהו של זה ואיזהו של זה מחשב קנין לענין שותפות ע"כ ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רע"ט:

6 לעולם. מטעם זה משמע דס"ל דאפי' במה שהרויחו כבר יכולין לחזור כמו גבי דשלב"ל דקי"ל כר"נ דאף משבא לעולם יכול לחזור בו. ש"ך:

7 צריכין. פשוט הוא דקאי נמי אריש הסי' אשאר שותפין וכתבו כאן באומנות דהוא דשלב"ל וכ"ש שאר שותפין שמטילין לכיס וכן הוא בהדיא בב"י בשם הפוסקים בעל סברא זו עיין בתשובת רשד"ם סי' ק"ו קי"ד קנ"ג קנ"ד קע"ז וסי' שצ"ה ותי"ג. שם:

8 שהתנו. פירוש ואפילו במה שירויחו להבא. שם:

9 לחזור. פירוש אפילו בקנין אבל לא במה שהרויחו כבר דוקא בקנין. כן משמע מכל הפוסקים שמהם מקור דינים אלו ונראה מכל אלו הפוסקים שלא חלקו בין אומנין לשותפין כמו שמחלק הרמב"ן בפ"ק דב"ב. שם:

10 הבגדים. ואם אומנתן הוא בכך שהחייטים רגילין לקנות בממון עצמן כו' והאורגים לוקחין שתי וערב ממעותיהן אף שעכשיו לא לקחו עדיין אלא נשתתפו בהמעות שלוקחין בו כו' ועירבו יחד מהני ביה הגבהה או משיכה ולא מקרו דבר שלב"ל כיון שהבגדים כו' מצוי לקנות דדוקא כשאומנתן הוא שנותנין להם שכר מתפירת בגדים שמביאין להם הבעלי בתים לעשות ולתקן באלו אמרו דלא מהני בהו קנין. סמ"ע:

11 לאמצע. רבותא קמ"ל דאפילו להבא א"י לחזור בהן אבל לשעבר מודה דא"צ קנין כ"כ מהרי"ק שורש ק"כ. ש"ך:

12 ששמו. פירוש אם שמוהו קודם הנחתן בשותפות וכוונו להיות הנחתן שוה ואח"כ נמצא שלא הי' שוה יש בו אונאה וקמ"ל דאף דכתיב כי תמכרו או קנה לא תונו והאי לאו מכר וקנין הוא מ"מ כיון דרואין דדקדקו להניח בשוה ה"ל כמכר. סמ"ע:

13 מחשבין. קמ"ל בזה דאף שעירבו סתם וגם לא באו לחשבון עד אחר זמן אפ"ה לא אמרינן דמחלו זה לזה אלא מחשבין הפירות כמה היו וכל אחד נוטל קרנו בראש. שם:

14 חי. תמהני שלא הביא הרמ"א דעת ר"י והרא"ש דאפילו קנו לטביחה וטבחוהו באמת הוי ג"כ לאמצע דכיון דלא התנו תחלה אומדנא דמוכח הוא שכוונו שיהא הכל לאמצע ט"ז:

15 המטבע. הטעם דאף אם הי' נשאר המטבע ביד כל אחד הגיע להן הריווח או ההפסד. סמ"ע:

16 בפירות. פירש הסמ"ע דהפירות בעין נתייקרו או הוזלו ואף דפירות עומדין לחלק מתחלה ועד סוף אפ"ה אמרינן דיטלו כל אחד בריוח או הפסד לפי מעותיהן ע"כ ועיין בתשובת מ"ע סי' קכ"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' שע"ה ותמ"ב:

17 דה"מ. פירוש דאם מכרוהו חי הפחת לאמצע עיין בתשובת מהרי"ט סי' קכ"ח ובתשוב' רש"ך ס"ב סי' פ"ז ובתשו' רשד"ם סי' קע"ג ובתשובת מהר"א ששון סי' קי"ב. ש"ך:

18 מביתו. עיין בט"ז מה שמחלק בזה כדי של"ת מסי' צ"ג סי"ג ועמ"ש הב"ח בזה בסי' צ"ג ובסי' זה ע"ש וז"ל הש"ך עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' י"ב מ"ש בזה שיהא ההפסד למחצה וצריך לשלם לשותף מביתו ונרא' מדבריו שם שהרמ"ה חולק על הרמב"ם בסי' צ"ג עכ"ל:

19 המעות. פירוש אף כשמכרוהו חי עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' קל"ו. ש"ך:

20 שינו. פירוש אפילו הסכימו יחד על השינו אפ"ה כל שלא עסקו בהעסק בענין שעלו במחשבה תחלה ה"ל כאילו לא נשתתפו יחד אלא כל אחד קנה בשלו ועד"מ מ"ש בזה. סמ"ע:

21 שאומר. תימא למה כתב זה בלשון יש מי שאומר והלא תוספתא שלימה היא והביאה הר"ן בגיטין ואין חולק עלה וכן קשה על הרמ"ה שהביא הטור שכתב ומסתברא כו' כאילו הוא מסברא ותוספתא ערוכה היא. ש"ך:

22 הריוח. ר"ל מהחוב עצמו:

23 שכר. דכל אחד עוסק ומשמר חלק חבירו בשכר שגם חבירו יתעסק וישמור חלקו ומה"ט כת' הרמ"א בהג"ה דדוקא שהתנו כו' דאז ה"ל כשכרו זא"ז בתחלת השותפות. סמ"ע:

24 חנם. והש"ך כתב דדין זה ליתא דאשתמיט מהרמ"א דברי התוספות והרא"ש ושאר הרבה גדולי הפוסקים דס"ל דאפילו שומר חנם לא הוי והביא תשובת מהר"מ אלשקר סי' ד' שגם הוא כ"כ ע"ש באורך ועיין בתשוב' מהר"מ מינץ סי' נ"ט ובתשובת רש"ך ס"ב סי' ק"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ז ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ג ובמהר"א ששון סי' מ"ו ופני משה ח"א סי' נ"ט ומהר"י צהלון סי' קל"ה:

25 ביחד. פירוש בשעה אחת אף שכל אחד מתעסק בביתו וזה מוכח ג"כ ממ"ש אח"כ נתעסק כל אחד לבדו וע"כ היינו לבדו בשעה מיוחדת דבשעה אחת רק שהוא זה שלא בפני זה פשיטא דאכתי הוי שמירה בבעלים ט"ז:

26 הראשון. עמ"ש הסמ"ע לחלק בזה דהש"ך כתב עליו דדבריו צ"ע וע"ל ס"ס ת"י וכן השיג עליו הט"ז ע"ש וכתב עוד הט"ז שנשאל בראובן ששכר סוס משמעון על חדש אחד ואחר יום אחד שכר את שמעון עצמו עם כל הסוסים שלו על ב' חדשים ויהי בהיותם בדרך נגנב הסוס ששכר מתחלה והשיב דפטור ראובן דאע"ג דהתחלת השכירות הי' שלא בבעלים מ"מ כיון שאח"כ הי' שכירות מחדש בבעלים מפקיע שכירות הראשון וא"ל ממ"ש כאן דהראשון חייב כיון שההתחל' הי' שלא בבעלים שאני הכא דיש כאן שכירות חדש שסוס האחד לא שכר רק על חדש אחד ודמיא למ"ש בפרק השואל וכתבו הטור בסי' שמ"ו דאם שכר פרה מאשה ונשאת לו דאתיא שאילה בבעלים ומפקיע השכירות שלא בבעלים וה"נ דכוותיה עכ"ל:

27 חלקו. והט"ז תמה על פסק זה והניחו בצ"ע ע"ש:

28 שבת. דיכולין לשלחן לב"ד לשומן וה"ל כבגדי שותפין עצמן דאם הן בעין שמין להן לחלקן. סמ"ע:

29 וגדול. כתב הש"ך נראה דבגדול האחין אף בגדי שבת אין שמין והטעם דניחא להו דלישתמעי מיליה וזה שייך נמי בבגדי שבת שילבוש בגדי שבת נאים כדי דלישתמעי מיליה כשיעסוק עם הסוחרים אבל מדברי הרמב"ם פ"א ממלוה נרא' שהטעם שבגדי שבת שמין מפני שאין עולים ע"ד הבעלים להקנות בגדים מכובדים כאלו וכמ"ש הה"מ וכ"פ בש"ע סי' צ"ז סכ"ו ואפילו להי"ח שהביא הרב שם דאף בגדי שבת אין שמין היינו דוקא התם כדמפרש טעמו דכיון שזכתה בהן משעה שלקחן אין לב"ח שעבוד עליהן וזה לא שייך גבי גדול אחין וא"כ אף בגדול אחין שמין וצ"ע עיין בתשובת ר' בצלאל סי' ל"ח עכ"ל ועיין בתשובת רש"ך ח"א סי' קל"ט ובתשובת מהר"מ מינץ סי' צ"ט ובמהרשד"ם סי' קכ"ז ובספר לחם רב סי' ק"ט ובתשובת מהר"א ששון סי' קל"ד וקל"ה:

30 המנהג. דכל שהמנהג אינו כן ה"ל כהתנו אהדדי מתחלה וסמכו על המנהג. סמ"ע:

31 ישתתף. נ"ל דאם נשתתף עם אחר ולא האמין הסחורות בידו רק שנותן לו חלקו בריוח עבור טרחתו שפיר דמי ולפ"ז מ"ש בסל"ט אם לקח שמעון כו' אצ"ל דמיירי דוקא בדיעבד אלא אפילו לכתחלה שרי ט"ז:

32 אחרת. כת' הסמ"ע מדכת' בסעיף שאח"ז אבל אם נשתתף עם אחר מממון עצמו כו' משמע הא הוא עצמו אפילו בממון דעצמו אסור להתעסק כו' ולע"ד נרא' דכיון דאמר נשתתף מסתמא עסיק גם הוא דכל שותף עוסק אחד כמו השני ובודאי לכתחלה אסור לו להתעסק בסחורה אחרת אלא דשם לא קאמר אלא שאם עבר ונשתתף דל"ת כיון דבמה שנתעסק בסחורה אחרת התרשל בעסק זה יהא הריוח לאמצע קמ"ל וכן פירש הב"י ועיין בתשו' רשד"ם סי' קס"ח ק"ע וק"צ ובתשו' מהר"א ששון סי' ק"צ וקל"ו ובתשו' רש"ך ס"ב סי' פ"ו ופ"ח ובתשו' ראנ"ח סי' מ"ד ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' שכ"ד עכ"ל הש"ך:

33 תמיד. לאפוקי אם לפעמים אינן מוכרין אותו בהקפה וכמ"ש הרמ"א בהג"ה היו קצת בני אדם מוכרין בהקפה כו' סמ"ע:

34 והסכים. משמע דיסכים עמו בפירוש אבל בשתיקה בעלמא לא אמרינן בזה דשתיקה כהודאה דמיא דהא יכול לומר דשתק מאחר דכבר עשאוהו ולא הי' בידו לשנות ועמ"ש הטור בסל"ד מדין זה. שם:

35 שמכר. או שנשתתף עם אחר עיין בתשו' ראנ"ח סי' ס"ה ובתשו' רשד"ם סי' ק"ל קמ"ח קס"ג קס"ח קפ"ב ושס"ח ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' של"ט ועיין תשובת שב יעקב חלק ח"מ סי' י"א ע"ש:

36 לאמצע. שהרי במעותיו הרויח וזה לא נתכוון בהשינוי לקנות לעצמו אבל כשהפסיד יכול חבירו לומר אלו לא שנית לא הי' לך הפסד. סמ"ע:

37 שעבר. עיין בתשו' ד"ר סי' קל"ד באם שהשותף הסכים עמו ע"י כתב אחר הקנייה צריך לשלם ג"כ חצי הפחת והוא פשוט ע"ש ועיין בתשו' רש"ך סי' קט"ז ובתשו' ראנ"ח סי' מ"ד וסי' ס"ד. ש"ך:

38 התנו. ב' שנשתתפו והתנו עוד ביניהם תנאים אם יבטלו שאר התנאים לא יתבטל השותפות ואם אחד יבטל איזה תנאי לא יתבטל בשביל זה השותפות כי לא התנו שיהיו שותפים ע"מ כך וכך וגם לא אמרו שיהיו שותפים וגם שיעשו כך וכך ואם לא יעשו ישלם מה שהפסיד עד שיקפיד חבירו ויאמר אם לא תרצה לקיים אני מבטל השותפות ואז ב"ד יאמרו לו אם לא תקיים התנאים נבטל השותפות אפילו קודם הזמן. הרב המבי"ט ח"א סי' קנ"א ועיין בלחם רב סי' קי"ט שלכאורה נראה חולק ע"ש דאפשר שיש לחלק ביניהם ועיין בהרשד"ם סי' קס"ד. בני חיי להגהת הטור אות ל"ד:

39 עדות. כת' הש"ך דדברי הרמ"א הם שלא בדקדוק והעולה מהמרדכי כך הוא דהיכא דיש לשמעון עדות שעדיין חייבים לו חובות אלו אע"ג דלית ליה עדות שראובן פטרן אין ראובן נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דאי בעי אמר לא פטרתי דהוי מגו במקום חזקה דאנן סהדי דאין אדם מפסיד את שלו בידים אבל אם אין עדות שעדיין חייבים לו נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דלא פטרתי דהשתא לא הוי מגו במקום עדים די"ל שהן פרועין ולכך הרשהו לפוטרן וכן הוא באגודה בשם מהר"מ ובתשו' מיי' לס' נזיקין סי' י"ב מבואר יותר ע"ש וכ"כ מהרש"ל פ"ה פ"ח דב"ק סי' ס"א וגם הרב גופיה כת' בסי' שפ"ב דהיכא דהזיקו בודאי אינו נאמן לו' שברשות עשה אע"פ שיש לו מגו וא"כ דברי הרמ"א כאן צ"ע ונרא' דאע"ג דאין ראובן יודע אם החובות פרועים או לא מ"מ כיון דליכא עדים שאינם פרועים נאמן לו' ברשותו פטרתי במגו דלא פטרתי היכא דליכא עדים שפטרן אבל אם ראובן מודה שאינן פרועים נרא' דחייב דהשתא הוי כמגו במקום חזקה דאנן סהדי כו' וכ' עוד מהרש"ל שם וז"ל ומ"מ יכול ראובן לומר אשתבע לי שלא צויתני לפטרו דלא גרע מיש לו שט"ח על חבירו די"ל אשתבע לי שלא פרעתיך כו' ע"ש בש"ך שהשיג עליו ומסיק וכת' ז"ל מיהו היכא דליכא עדים שלא פרע לו העובד כוכבים חוב זה ואיכא עדים שפטרו נראין דברי מהרש"ל די"ל אשתבעי לי כיון דאין ההיזק ברי א"כ כל זמן שאינו נשבע ואפשר שלא הזיקו כלל לכך צריך לישבע שעדיין החובות לא נתפרעו ושלא הרשהו לפוטרן ואח"כ משלם והיינו כפי מה שהיו שוים למכור כן הוא בתשובת מהר"ם שבמרדכי ואגודה ותשו' מיי' שם וכ"פ מהרש"ל שם ולא הוצרך הרב לבאר זה דלפי שסמך אמ"ש בסי' ס"ו סל"ב וכן צ"ל לקמן סי' שפ"ו ס"ב ע"ש עיין בתשו' מהר"מ מינץ סי' מ"ד עכ"ל:

40 לעצמו. משום דיש איסור בעסק סחורתן נמצא דהוא שינה להתעסק בדבר שאין דרך לסחור בו וכל המשנה ידו על התחתונ' סמ"ע:

41 לחלוק. והש"ך השיג על הרמ"א בזה וכת' דהעיקר כהעיטור שחולק וס"ל דהירושלמי שממנו הוציאו דין זה בלשון תמיה קאמר וכ"נ עיקר בירושלמי ב"ב פ' מ"ש למעיין שם וכ"נ דעת הב"י וכ"כ בפשיטות בתשו' הרמב"ן סי' כ"א ומביאו הב"י סי' קע"ו ס"ב ועוד קשיא לי על הרב דהא בירושלמי מדמה להדיא מציאה וגנב או גזל להדדי וא"כ מאחר דבמציאה קי"ל דהרי הוא לעצמו כמ"ש בסי' ס"ב ע"ש א"כ ה"ה הכא וצ"ע ושמעתי מגדול אחד שבלא"ה אין מורין למעשה כדברי הרמ"א בזה משום שהדין לא מסתבר כלל ששותף שגנב או גזל יחלוק חבירו עמו דאף הי"א בהגמ"ר והגהת מיימ' לא מיירי אלא שהגניבה היתה באופן שהיה חשש סכנה עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קע"ב ובתשובת הרשד"ם סימן קס"ח עכ"ל ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש:

42 הזמן. כ"כ הטור וס"ל דל"ד לפועל או מקבל עסקא לזמן שבסכ"ג דשאני התם דשם עבד עליו וכתיב כי לי בני ישראל עבדים משא"כ ב' שנשתתפו יחד ומתעסקים שניהם דאין שם עבד על שום אחד מהן כ"ע מודים דא"י לחזור ולא כב"י שכת' דלהתוספות והרא"ש יכולין לחזור. סמ"ע:

43 מהשכר. פירוש מהריוח ובש"ס יהיב טעמא דרווחא לקרנא משתעבד מיהו טעם זה הוא דוקא בשנים שקבלו עסקא מיד אחר דבו שייך לו' כיון שאנחנו חייבים כך וכך קרן לפלוני צריך להיות גם הריוח בידינו למלאות הקרן כשיחסר משא"כ בשותפין אבל יש טעם אחר משום די"ל לא נחלק שום דבר אלא נרויח בו עד כלות הזמן ואף אם יאמר האחד אקח חלקי בקרן וריוח ועסוק אתה בשלך וקח לך הריוח יאמר לו השני מזלא דבי תרי עדיף וגם בש"ס יהיב האי טעמא לבסוף עכ"ל הסמ"ע עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קי"ג ובתשו' מהרי"ט סי' ק"מ ובתשו' רשד"ם סי' קנ"ח וקס"ט וסי' קע"ג ותמ"ג ולחם רב סי' ק' וקי"א ובני אהרן סי' ל"ה ול"ט:

44 מוכרים. פירוש כשאין אחד מהם אומר גוד או איגוד אבל פשיטא די"ל כן עיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ק"ג ובתשו' מהרשד"ם סי' ק"ס ותי"א. ש"ך:

45 הדיוטות. פירש הסמ"ע דאפילו שלשתן הדיוטות לגמרי ואין פירושו כמ"ש הט"ו בסי' ג' דבכל שלשה איכא חד דגמיר וסביר דא"כ מאי רבותא הכא הא סתם ב"ד נמי הכי הוו וכ"כ הר"ן וכת' הש"ך ואם יש שטרות חולקין אותן הב"ד בשומא כן מוכח ממ"ש הב"י מחו' י"ז אחר תשו' הרשב"א שהרא"ש חולק ושהרשב"א מודה למעשה ע"ש עיין בתשו' רשד"ם סי' קס"ה עכ"ל:

46 ושוים. לאפוקי אלו ישנים ואלו חדשים. או אלו טבי ואלו תקולי וע"ל ר"ס קע"ה מ"ש מזה. סמ"ע:

47 בטלה. דזה י"ל עם אביכם נשתתפתי מפני שידעתי שהוא בקי במו"מ או טעם אחר ואין כן עמכם ונרא' דה"ה היורשים יכולין לחזור בהן ולומר אבינו נשתתף עמך ואנו אין דעתינו נוחה הימנך כ"כ הסמ"ע ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' ק"מ ובתשו' רש"ך ס"ב סי' י' וסי' ס"ו וסי' ק"מ וסי' קפ"ד ובתשו' רשד"ם סי' קנ"ג קנ"ז רט"ו של"ג ושס"ד:

48 קבוע. אבל באורנד"י ורחיים ששכרו מהשר א"י לדחות להיתומים והוא פשוט ועיין בב"ח ש"ך:

49 עיקר. עיין בס' באר שבע דף ק"ו ע"ג ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קס"ב וסי' ר"י וח"ב סי' קפ"ה. שם:

50 באונס. פירוש דוקא שהאונס בא מחמת שהלך בשותפות כגון שנסע מדעת השותף לעיר אחרת בעסק השותפות ועכבו נהר וכה"ג אבל אם לא הי' האונס מחמת השליחות כגון שחלה שם אין לו חלק דאם הי' כאן הי' ג"כ חולה וע"ל סי' קע"ז ס"ג. שם:

51 אשה. לפי שאין דרך אשה לצאת ולבא ומש"ה מסיק דהריוח לאשה לפי ערך כו'. שם:

52 בגוד. ע"ל סי' קע"א ססי"ד כת' הרמ"א די"א דאין גוד או איגוד בכה"ג דסוף יבאו לגבות המעות ואפשר דהרמ"א כ"כ לכל מר כדאית ליה עמ"ש שם ס"ק כ"ט. סמ"ע:

53 ונתן. לכאורה משמע דבכל גווני מיירי ויש לתמוה כיון דהגיע הזמן ויכולים לחלוק למה יעכב עליו שישא ויתן עוד עמו וצ"ל דמיירי דהלואה זו נעשה אחר שנעשו שותפים נמצא אף דקבעו זמן בתחלה מכל מקום בעת שלקחו ההלואה ה"ל כאילו פירשו בהדיא שיומשך זמן השותפות עוד כיון שלקחו הממון לצורך השותפות וזה אינו שייך במי שנעשה ע"ק בעד שותפו שלוה מעות לצרכו לבד וה"ה אם בשעת קביעת זמן השותפות קבלו המעות גם זה הוא בכלל הקביעות זמן ואין אחד מעכב על חבירו ככלות הזמן מלחלוק אע"פ שנעשו אחראין זה לזה. ט"ז:

54 מרויחים. ומה"ט נראה דאף אם זה שרוצה לחלוק אומר אשלם חלק חובי מיד להמלוה יכול האידך לו' כיון שנעשינו אחראין זה לזה ה"ל כאילו נתחייבתי בכולו וקרנא להדדי משתעבד ומזלא כו'. סמ"ע:

55 בשותפין. ארישא קאי דהמקבל יכול לחזור בו ע"ז כת' דבשותפין אינו כן והרמ"א כת' זה לאפוקי מהב"י שדימה דינים הלנו קמ"ל דכאן בש"ע חזר בו ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קי"ג. ש"ך:

56 אשה. הריטב"א כלל קטן ואשה והרב כת' באשה וי"א לפי דלא מסתבר ליה כ"כ באשה כמו בקטן וכן עיקר דאשה כאיש דמיא. שם:

57 נתבעין. עיין בטור שכת' בשם הרמ"ה דאם הי' אחד מהן נתבע בקרקע ויצא חייב דלא מצי שותפו למסתר דינא מסתמא כיון דלא מחוסר גוביינא ונרא' דהכל מודים בזה והרמ"א איירי כאן בתביעת ממון שמחוסר גוביינא עכ"ל הסמ"ע והט"ז כת' דדבריו תמוהין דה"ל להרמ"א לחלק בזה בין קרקע למטלטלים כמו שמחלק הרמ"ה אלא נ"ל דסתם כן כדעת המרדכי הטעם בנתבע דרגיל אדם דמשמט לירד לדין עד שיתבעוהו וזה כולל לכל נתבע וכן נרא' לי עיקר להלכה ע"כ:

58 טענותיו. והא דכ' רמ"א לפני זה דבנתבעין אינו מזיק לחבירו כלל צ"ל דשאני התם שהיו נתבעין מתחלה והנתבע חזר ותבע אותו באותו מעמד וצ"ע לחלק כך כי נ"ל לכאורה שהמרדכי פליג אהרא"ש ומי שיש לו שותף במדה"י וא"ל כתוב לשותפך שיקנה לי דבר אחד וישלח לי עם סחורתך וכן עשה ושלח לו וטבעה ספינתו עיין בב"ח מ"ש בשם תשובת רב האי והביאה ג"כ בתשובת רשד"ם סי' ק"ו דאחריות על ראובן באם שא"ל כן בפי' שהאחריות עלי אבל אם לא הזכיר לו אזי פטור מלשלם ע"ש עיין בתשובת רשד"ם סי' קנ"ג וקס"ב עכ"ל הש"ך:

59 בעיר. כת' הסמ"ע אבל אם הי' בעיר ויוכל לשנות בטענות אינו יכול להחרים שלא הלך בשליחותו וברצונו להדין שיש לזה טענה לו' ידעתי שילך ובשליחותי הלך אבל לתקוני שדרתיהו כו' וכמ"ש בסי' קכ"ב והט"ז כת' ע"ז דתמוה הוא דאכתי יחרים על שלא ידע מזה ונעשה באמת שלוחו בטענה זו אלא שעכשיו משקר ואומר לתקוני שדרתיך בטענה אחרת עכ"ל:

60 עובד כוכבים. וה"ה כשיש להן חוב אצל ישראל ג"כ הדין כן כ"כ הטור בשם הרא"ש ע"ש. סמ"ע:

61 מציל. נרא' דגם בכל הני צריך שיאמר כן בפני ג' כו' עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דאין זה נראה וכן משמעות הפוסקים דאף בינו לבין עצמו סגי וכן מבואר להדיא מתשובת הרשב"א שהביא בב"י מחו' י"ט וז"ל אם קבל הפרעון בפני עדים ואמר בפניהם לעצמי אני מציל זכה לו ואם קבלו בינו לבין עצמו נאמן לו' לעצמי הצלתי מגו דאי בעי אמר לא קבלתי ממנו כלום ע"כ וממ"ש הט"ו בסי"ח בחלוקת השותף אין ראיה דהתם מיירי שידוע שהמעות אינן שוים משא"כ הכא עכ"ל וכן השיג עליו הט"ז בזה ע"ש:

62 או. פירוש דוקא או שמעון את לוי קאמר ולא גם שמעון את לוי דאילו פטר ראובן את שמעון ושמעון ללוי אין ראובן יכול להשביעו ללוי וכן מוכח מגוף דברי העיטור שהביא הב"י בסי' זה סכ"ד כו' עכ"ל הסמ"ע וזה לא נהירא דמה לו לראובן בפטור שמעון הלא יכול ראובן לו' ללוי אני לא פטרתיך ובאמת אף שלשון העיטור שבב"י משמע כהסמ"ע מכל מקום נרא' שטעות סופר הוא וכן דעת הט"ז עיין שם מ"ש בזה וכן הוא להדיא בעיטור עצמו אות ש' שתוף דף כ"ו סוף ע"ג וז"ל ומסתברא דאפילו פטר ראובן לשמעון משבועה ואי נמי פטר שמעון את לוי עדיין ראובן משביע ללוי אא"כ פטר הוא והבאים מכחו כו' הרי להדיא כדברי ומה שהקשה עוד בסמ"ע מסעיף י' דהמשתתף עם חבירו בסתם כו' לא ישתתף בה עם אחרים עיין בתשו' ראנ"ח סי' ס"ה תמצא ישוב לקושיא זו וחילק אם נתן השותף הג' המעות או לא עכ"ל הש"ך והט"ז כת' דלא ידע מאי קשיא ליה דכאן עושה שמעון שותפות עם לוי בהסכמת ראובן ולא מיירי כאן אלא לענין פטור משבועה:

63 לזה. ע"ל סי' ע"ז שנתבאר דין זה וע"ל סי' ל"ו ס"ד:

64 הודה. פירוש כאילו הודה לחבירו וצריך לשלם גם לחבירו וכן אם הלך לו אחר שפרע לאחד המחצה אותו האחד צריך לחלוק קבלתו עם השני דידו כיד חבירו דמי ומה שקיבל בשביל שניהם קיבל וע"ל סי' ע"ז ס"ו ואפשר דהתם מיירי שנתפשר עם האחד ופשרה שאני. סמ"ע:

65 לשותפו. ע"ל סי' ע"ז שם נתבאר דדוקא כשלא נתחייב חבירו בהודאתו בכולו כגון שנתחייבו בשטר אחד כל אחד סך בפני עצמו והא' הודה שהשטר בתקפו והשני כופר ע"ש בס"ד ובס"ה. שם:

66 לשלם. עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' כ"ה:

67 כולכם. ע"ל סי' י"ז ס"ד דמסיק המחבר וכת' ז"ל אלא יטענו כולם זא"ז עמ"ש שם. סמ"ע:

68 עם. כת' הט"ז דצ"ל אצל העו"ג:

69 ישראל. והש"ך כת' דדברי הרמ"א תמוהין דלא מסתבר כלל שישראל יתפוס אחד בעד חבירו דמאחר שהפסד יהי' גם על שותף השני האיך יוכל זה לתפוס ולגרום הפסד לחבירו שאינו חייב לו כלום כו' ע"ש שהאריך ומסיק ג"ל ע"כ נלע"ד לפרש דברי הרמ"א דמיירי שתפס דבר שאינו ידוע שהיא מהשותפות וטוען איני מאמינך שהוא מהשותפות והשותפין מודים זה לזה שהוא מהשותפות וטוען שאינו חייב לו כלום ובזה הדין כמ"ש הרמ"א עיין בתשו' הרשד"ם סי' קס"ז וצ"ע עכ"ל:

70 צריך. דסתם עובד כוכבים משקר ואין זה יכול להשביע מכח ספק ע"פ העובד כוכבים דאין נשבעין היסת רק על טענת ודאי וע"ל סי' ע"ה סכ"ה ובסי' קמ"ט סי"ח. סמ"ע:

71 פרע. אבל אם אינו מברר זה אף שמברר שהוצרך הוא לשלם לעובד כוכבים א"צ ראובן לשלם לו כלום דהא לא נשתעבד שמעון לעובד כוכבים אלא אם לא יפרענו היהודי וכל שהעובד כוכבים לא בירר זה אינו חייב לו שמעון מן הדין אלא בעלילה בא עליו ואין אדם נתפס על חבירו בעלילה וע"ל סי' צ"ג סט"ו מ"ש עוד מזה דיש לחלק. שם עמ"ש שם ס"ק כ"ב בשם הט"ז ע"ש:

72 יודה. אבל א"צ לעשות שטר עליו לשמעון שנתחייב בדברים הללו כיון דגם שמעון לא נתן עליו שטר להעובד כוכבים משא"כ בדין שלפני זה. שם:

73 שהתנה. אבל אם לא הי' תנאי ביניהם היו חולקין הריוח אפילו הניח יותר מחבירו וכמ"ש הט"ו בסימן זה ס"ה. שם:

74 הנשארים. כי אפשר שנתכונו לזה מתחלה ויוכלו לו' ס"ת דידן ממ"נ ואת אייתי ראיה דלא נתכוונו לזה. ט"ז:

75 השטרות. בתשו' הרא"ש מבואר שהשטרות היו ביד ראובן ותפסום הקהל מידו וכ"כ הטור לשון התשובה בסי' קנ"ח וכ"כ בד"מ כאן ומשמע ג"כ שם שהשט"ח היו נכתבין ע"ש ראובן לחוד אלא שהמעות הי' משל שותפות והיה החצי של שמעון ע"ש. סמ"ע:

76 להסתלק. מלשון זה משמע שקנו שום סחורה ביחד ואחד מהן רוצה להסתלק ואפי' חלקו אינו רוצה ליטול וכ"מ בסיפא דתשובה זו ע"ש אז אינו יכול כי אם יהי' הפסד בסחורה יפסידו אז יותר גם מה שמגיע על חלקו אבל אם רוצה ליטול חלקו יכול לחלק שלא מדעתם וכמ"ש בסי"ח והא דנקט הרבה שותפים אתי לאשמועינן אע"פ שאחד מהם נתרצה לו שיסלק א"י אלא מדעת כולן וכ"ש כשהם רק ב' אבל אין נראה לפרש דהא דאמרינן דיכול לחלוק בלא דעת חבירו דוקא בשנים דשקולים הן אבל לא באחד נגד הרבה דבטלה דעתו דא"כ למה כת' מדעת כולן הא מדעת חציין נמי יכול לחלק אלא מחוורתא כדאמרן עכ"ל מ"כ. ש"ך:

77 סחורה. בד"מ מבואר דאיירי אפי' קבל הסחורה מחבירו בסכום ידוע והטעם נראה משום דמסתמא אמרינן דלא הי' דעתם שיתחיל השותפות כי אם שיוליכנה למקום אחר וכפי מה שישוה הסחורה אז יקבלנה עליו למחצית שכר ולא כע"ש שכת' דמיירי בקבלה סתם ושאם קצב לו מתחלה נתחייב בכל הסך ע"ש. סמ"ע:

78 זל. שם מסיים בזה וז"ל וה"ה אם נתייקרה הולכין אחר שעת הולכת הסחורה עכ"ל. שם:

79 להוליכה. נראה דמיירי שהלך שם בלא"ה לצורך עצמו מש"ה אין שומעין לו כיון דבלא"ה צריך להוציא על מזונותיו ולפמ"ש בסי' קע"ז לחלק בין עוסקים יחד בזמן אחד דאין להם מזונות ורפואה ובין אם עוסק אחד לבדו או בזא"ז דיש לו מזונות להמתעסק ע"ש י"ל דכאן ג"כ מיירי דבשעה שעסק זה בהולכה עסק גם השני בביתו לצורך השותפות עכ"ל הסמ"ע וז"ל הט"ז נ"ל הטעם די"ל גם בביתך היית צריך למזונות ופשוט הוא דאם העסק גורם לריבוי מזונות ממה שמוציא בביתו ודאי צריך לשלם מהשותפות וא"צ לדברי הסמ"ע דאיירי שהלך לשם בלא"ה:

80 האחרים. במקצת ספרי המחבר אי' על האחים כו' וכך גורס בע"ש וגירסא מוטעת היא וצ"ל אחרים כמ"ש כאן גם דינא ליתא כמו שהוכחתי בסי' ס"ב ס"ק י"ז וי"ט ע"ש דדוקא בשטרות כיון שכתובים על שמו מוכחא מלתא דדידיה נינהו אבל בממון לא טענינן ליתמי מה דלא מצי אבוהון למטען וכ"מ בסמ"ע שם ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קל"ד קל"ה וקל"ו. ש"ך:

81 בכלל. עיקר הרבותא שם בתשובה באחד שהבטיח לחלק עם חבירו שכר והפסד קמ"ל דזה בכלל אבל פשוט שאם קנה שותף אחד לצורך השותפות משי ונחסר מהמשקל ההפסד לו לבדו דהשותפים ש"ש הן. ט"ז:

82 שנתפס. עיין בתשו' מהר"א ששון סי' ע"ו פ"ד ופ"ה ובתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' ח' ובתשו' רשד"ם סי' קפ"א ובתשו' רמ"א סי' מ"ו:

83 חולקין. עיין במהרי"ק שם דחילק בין אחר ובין בנו שהוא שליח שמחויב לפדותו וע"ל ס"ס קפ"ח דשם סתם כדעת החולקים ושם כתבתי הטעם לחלק ביניהן ע"ש כ"כ הסמ"ע והט"ז כת' דהכי קי"ל כדעת החולקין וכת' עוד מעשה בשנים שקנו בית בשותפות והתנו ביניהם שכל זמן שירצה אחד מהם להסתלק יותן לו דמי חלקו ואח"כ הוקר הבית והיה נראה לכאורה שא"צ ליתן לו כפי ששוה עכשיו כמ"ש בא"ח סי' קנ"ד גבי ס"ת אבל באמת אין דמיון לשם כלל וצריך ליתן לו כל הדמים בעד חלקו מה ששוה כעת כמו שהוכחתי בביאורי לא"ח שם עכ"ל:

84 לפדותו. עיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קנ"ו דף קע"ב וצ"ע וע"ש עוד סי' קפ"ח ובח"ב סי' קכ"ג. ש"ך:

85 שכיח. ע"ל סי' קל"א ס"ז בהג"ה ולקמן סי' רכ"ה ס"ג:

86 לקבל'. משום הפסד ממונו הקילו בו כי מ"ש לא ישמע על פיך על ישראל גופו אזהר רחמנ' וגם על לפני עור כו' לא שייך הכא דעובד כוכבים לא מוזהר ע"ז רק שמדת חסידות הוא שלא יגרם שישמע על ידו אף מפי עובד כוכבים וע' בא"ח סי' קנ"ו עכ"ל הסמ"ע וע' בתשובת מהר"א ששון סי' צ"ה:

« באר היטב חשן משפט קע״ה באר היטב חשן משפט קע״ז »