בעלי ברית אברם, וירא ד׳

1 למה זה צחקה שרה וגו׳. משמע שהקפיד על שחוק שרה ולא על שחוק אברהם ומה טעם. אמנם הענין לפי שידוע שהשומע בשורה טובה וצוחק הוא על א׳ משני פנים או אם הוא מאמין הוא שוחק מתוך שמחה ואם אינו מאמין שוחק על דרך לעג. והנה אברהם האמין ולזה תרגם וחדי לשון שמחה אמנם שרה שלא האמינה תרגם וחייכת שרה לשון לעג והיתול והטעם לפי שאברהם שמע הבשורה מפי הגבורה האמין. אמנם שרה שלא שמעה אלא מפי המלאך לא האמינה שאין האדם חייב להאמין אלא לדברי האל ית׳. והנה אומרו ואדוני זקן באות וא״ו הנוספת לרמוז שכוונה לומר אנכי זקנתי וגם אדוני זקן וכן הענין בפסוק שאמר ואני זקנתי שנכתב באות וא״ו הנוספת לרמוז בכוונה באומרו ואדוני זקן וגם אני זקנתי באופן שב׳ הכתובים צודקים. וזשרז״ל יבמות ס״ה מותר לשנות מפני השלום ר״ל שצריך לומר האמת. אמנם בשינוי לבד. וז״ש שעם היות שב׳ הכתובים אמתיים עכ״ז יש שינוי ביניהם שבפסוק ואדוני זקן נרמז זקנת שרה בדרך נסתר וזקנת אברהם בנגלה ובפסוק ואני זקנתי נרמז זקנת אברהם בדרך נסתר וזקנת שרה בנגלה עפ״ז מותר לשנות מפני השלום. ואופן התרעומת על שרה הוא אומרו היפלא מה׳ ר״ל שאם היתה שרה שומעת מילוד אשה ואינה מאמנת ניחא לפי שילוד אשה אפשר לשקר לפי שחומרו מתעהו לדבר שקר שיחשוב שיוכל ליסתר מפני האל ית׳ שאינו שומעו. אמנם המלאך שהוא רוחני א״א לשקר שיודע בודאי שאין מי שיכול ליסתר מפניו ית׳ וז״ש היפלא מה׳ דבר. ר״ל שהמלאך יודע שא״א להתכסות דבר מלפני הבורא. ולכן אין ראוי לשרה לכזבו ולבלתי האמין לו לפי שהוא מוכרח לדבר אמת. מסכ״י: