בעלי ברית אברם, ויחי ח׳

« בעלי ברית אברם Vayigash בעלי ברית אברם Shemot »

8 יבמות פתח ↗

כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי: בִּנְךָ הַבָּא מִן יִשְׂרְאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הַגּוֹיָה קָרוּי בִּנְךָ, אֶלָּא בְּנָהּ.

8 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

כְּתִיב, ״וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ״ עמוס ה, יט. וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ, וְאֵי זֶה הוּא הַנָּחָשׁ? זֶה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצְאָה לַחוּץ. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר? הֵבִיא נַעֲרוֹת מְשַׂחֲקוֹת חוּצָה לוֹ מְתוֹפְפוֹת. וְיָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ הַמְשַׂחֲקוֹת, וּשְׁלָלָהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁאָמְרוּ: ״עַכְשָׁו יֹאמְרוּ בְּכָל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב״. מָה עָשָׂה יַעֲקֹב? הֵבִיא שֶׁרֶץ שֶׁל זָהָב, שֵׁם הַקֹּדֶשׁ כָּתוּב בּוֹ, וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ, וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה. וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵית פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה, וְגִדְּלָה עִמָּהּ כְּבַת. וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע״. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי קִנְּאוּ עַל הַזְּנוּת הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?״, וְלָקְחוּ אִישׁ חַרְבּוֹ וְהָרְגוּ אֶת כָּל אַנְשֵׁי שְׁכֶם. וּכְשֶׁשָּׁמַע יַעֲקֹב נִתְיָרֵא מְאֹד, שֶׁאָמַר: ״עַכְשָׁו יֹאמְרוּ לְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ וְיֵאָסְפוּ עָלַי וְיַהַרְגוּנִי״. הִתְחִיל לְקַלֵּל רָגְזָם שֶׁל בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָרוּר אַפָּם כִּי עָז״. וְעוֹד שֶׁקִּלֵּל אֶת חַרְבָּם בִּלְשׁוֹן יְוָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״. שָׁמְעוּ כָּל עַמֵּי וְנִתְיָרְאוּ מְאֹד, וְאָמְרוּ: ״אִם שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב עָשׂוּ אֶת כָּל הַדָּבָר הַזֶּה, אִם יֵאָסְפוּ כֻּלָּם יְכוֹלִים הֵם לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם״. וְנָפַל פַּחְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּסְּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים״. וַיִּקַּח יַעֲקֹב בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו וְנָשָׁיו, וַיֵּלֶךְ לְקִרְיַת אַרְבַּע אֵצֶל יִצְחָק אָבִיו. וַיִּמְצָא שָׁם אֶת עֵשָׂו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו יוֹשְׁבִים בְּאֹהֶל יִצְחָק, וַיִּתְקַע לוֹ אָהֳלוֹ חוּצָה לָהּ. וַיַּרְא יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לִשְׁנֵ״י בָנָי״ו, וַיִּשְׂמַח בְּלִבּוֹ מְאֹד. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: ״וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: בִּשְׁעַת אֲסִיפָתוֹ שֶׁל יִצְחָק, הִנִּיחַ אֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל קִנְיָנוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לִשְׁנֵי בָנָיו. לְפִיכָךְ גָּמְלוּ חֶסֶד לוֹ שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו״. אָמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב: נַחֲלֹק כָּל מַה שֶׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא לִשְׁנַיִם, וַאֲנִי בּוֹרֵר שֶׁאֲנִי בְּכוֹר. אָמַר יַעֲקֹב: הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא מִלֵּא עֵינוֹ מִן הָעֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְגַם עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר״. מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ? חִלֵּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים כָּל מַה שֶׁהִנִּיחַ אָבִיו: חֵלֶק אֶחָד וְאֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֵלֶק אַחֵר. מֶה עָשָׂה עֵשָׂו? הָלַךְ אֵצֶל יִשְׁמָעֵאל לַמִּדְבָּר לְהִמָּלֵךְ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" בראשית כח ט. אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל לְעֵשָׂו: הָאֱמוֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ וְיַעֲקֹב בּוֹטֵחַ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, וְלָכֵן טֹל אַתָּה מַה שֶׁהִנִּיחַ אָבִיךָ וְאֵין לְיַעֲקֹב מְאוּמָה. וְלָקַח עֵשָׂו כָּל מַה שֶּׁהִנִּיחַ אָבִיו, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה לָקַח יַעֲקֹב, וְכָתְבוּ כְּתַב עוֹלָם בֵּינֵיהֶם. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: ״לֵךְ מֵאֶרֶץ אֲחֻזָּתִי מֵאֶרֶץ כְּנָעַן״. וְלָקַח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו״. וּבִשְׂכַר שֶׁפִּנָּה אֶת כָּל כֵּלָיו בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב אָחִיו, נָתַן לוֹ מֵאָה מְדִינוֹת מִשֵּׂעִיר וְעַד מַגְדִּיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם״ – זֶה רוֹמִי. אָז יָשַׁב יַעֲקֹב בֶּטַח וְשַׁאֲנָן וְשָׁלֵו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וּבְאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו״. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל בֶּן זוֹקֶן חָבִיב לְאָבִיו יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״. וְכִי בֶּן זְקוּנִים הָיָה לוֹ? וַהֲלֹא בִּנְיָמִין הָיָה בֶּן זְקוּנִים! אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁרָאָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לִמְלֹךְ, לְפִיכָךְ הָיָה אוֹהֵב אוֹתוֹ מִכָּל אֶחָיו, וְקִנְאוּ בּוֹ קִנְאָה גְּדוֹלָה. ״וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו״ וְכוּ'. וְעוֹד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁעָתִיד לִמְלֹךְ וְהִגִּיד לְאָבִיו, וְהוֹסִיפוּ לוֹ שִׂנְאָה קָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ״. וְעוֹד שֶׁרָאָה בְּנֵי פִּלַגְשֵׁי אָבִיו אוֹכְלִים בְּשַׂר אַיִל וּבְשַׂר כְּבָשִׂים כְּשֶׁהֵם חַיִּים, וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם דּוֹפִי אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם״. אָמַר יַעֲקֹב לְיוֹסֵף: ״בְּנִי, הֲרֵי יֵשׁ לִי כַּמָּה יָמִים שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וְתִרְאֵם״. וְהַנַּעַר הָיָה הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה״. וְאֵין אִישׁ אֶלָּא גַּבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל״. אָמַר לוֹ: ״מַה תְּבַקֵּשׁ?״ אָמַר לוֹ: ״אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ״. וְהוֹלִיכוֹ אֵצֶל אֶחָיו, וְרָאוּ אוֹתוֹ וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״. אָמַר לָהֶם רְאוּבֵן: ״אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָמוּת שָׁם, וְאַל תִּשְׁפְּכוּ דָם״. וַיִּשְׁמְעוּ לוֹ אֶחָיו וְלָקְחוּ אֶת יוֹסֵף וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה״. מֶה עָשָׂה רְאוּבֵן? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בְּאַחַד הֶהָרִים לָרֶדֶת בַּלַּיְלָה וּלְהַעֲלוֹת אֶת יוֹסֵף מֵהַבּוֹר. וּבְשָׁעָה אַחַת אֶחָיו הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְלֵב אֶחָד וְעֵצָה אַחַת, וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶם אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים וְאָמְרוּ: ״בּוֹאוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיִהְיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִקְצֵה הַמִּדְבָּר וְאֵין יַעֲקֹב אָבִינוּ שׁוֹמֵעַ שִׁמְעוֹ עוֹד״. וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נָטַל שְׁנֵי כְסָפִים לִקְנוֹת מִנְעָלִים בְּרַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם״. אָמְרוּ: ״נָשִׂים חֵרֶם בֵּינֵינוּ שֶׁאֵין אֶחָד מִמֶּנּוּ מַגִּיד הַדָּבָר לְיַעֲקֹב אָבִינוּ״. אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם: ״רְאוּבֵן אֵין כָּאן, בִּנְיָמִין אֵין כָּאן, וְאֵין הַחֵרֶם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, וַאֲנַחְנוּ תִּשְׁעָה. אִם כֵּן, הֵיאַךְ נַעֲשֶׂה?״ שִׁתְּפוּ הַמָּקוֹם עִמָּהֶם וְהָיוּ עֲשָׂרָה, וְהֶחֱרִימוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא יַגִּיד שׁוּם אֶחָד מֵהֶם סוֹד זֶה לְיַעֲקֹב. יָרַד רְאוּבֵן בַּלַּיְלָה לְהַעֲלוֹת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וְלֹא מְצָאוֹ שָׁם. אָמַר לָהֶם רְאוּבֵן: ״הֲרַגְתֶּם אֶת יוֹסֵף וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא מִצָּרַת אָבִינוּ?״ וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶחָיו הַדָּבָר שֶׁעָשׂוּ וְאֶת הַחֵרֶם שֶׁהֶחֱרִימוּ, וְשָׁתַק. וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁתַק, וּמִפְּנֵי הַחֵרֶם לֹא הִגִּיד הַדָּבָר לְיַעֲקֹב. וּכְתִיב בּוֹ ״מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב״, לְפִיכָךְ לֹא יָדַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לְיוֹסֵף, וְלָכֵן אָמַר: ״טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף״. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: עָוֹן שֶׁעָשׂוּ הַשְּׁבָטִים בִּמְכִירַת יוֹסֵף לֹא נִתְכַּפֵּר לָהֶם עַד עֵת מִיתָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה עַד תְּמֻתוּן״. וּבַעֲוֹן מְכִירַת יוֹסֵף בָּא רָעָב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וְיָרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף לִשְׁבֹּר אֹכֶל בְּמִצְרַיִם וּמָצְאוּ אֶת יוֹסֵף שֶׁהוּא חַי. וְהִתִּירוּ אֶת הַחֵרֶם, וְשָׁמַע יַעֲקֹב עַל יוֹסֵף שֶׁהוּא חַי, וְהָיְתָה רוּחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם״. וְכִי מֵת הָיְתָה רוּחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם? רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַחֵרֶם הוּא שְׁבוּעָה וְהַשְּׁבוּעָה הוּא הַחֵרֶם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵפֵר הַחֵרֶם כְּאִלּוּ הוּא מֵפֵר אֶת הַשְּׁבוּעָה, וְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר וְאֵינוֹ מַגִּיד יִפֹּל עָלָיו הַחֵרֶם, וּמְכַלֶּה אֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִלַּתּוּ אֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו״. תֵּדַע לְךָ שֶׁהַחֵרֶם הוּא דָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד. בֹּא וּרְאֵה כֹּחַ הַחֵרֶם כַּמָּה הוּא גָּדוֹל, שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן הֶחֱרִים יְרִיחוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ שָׂרַף בָּאֵשׁ, וְעָכָן בֶּן זֶרַח בֶּן כַּרְמִי רָאָה אֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַכֶּסֶף שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים לְפָנָיו וְאֶת הָאַדֶּרֶת שֶׁהָיְתָה פְּרוּשָׂה לְפָנָיו וּלְשׁוֹן הַזָּהָב אֶחָד בְּפִיו, וְחָמַד אוֹתָן בְּלִבּוֹ וְהָלַךְ וּלְקָחָם וּטְמָנָם בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ. וְעַל מְעַט אֲשֶׁר מָעַל מֵתוּ שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ אֲנָשִׁים צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי״ וְכוּ'. וְהָלַךְ יְהוֹשֻׁעַ וְקָרַע בְּגָדָיו וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה', וּבִקֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְנִרְצָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: ״יְהוֹשֻׁעַ, דַּע כִּי מָעַל יִשְׂרָאֵל בַּחֵרֶם״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי״. רָאָה יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה לֹא הָיְתָה מַגִּיהַּ אוֹרָהּ. וְיָדַע שֶׁשֵּׁבֶט יְהוּדָה מָעַל בַּחֵרֶם, וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת וְנִלְכַּד עָכָן בֶּן כַּרְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי״. וְלָקַח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן כַּרְמִי וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהֶעֱלָם לְעֵמֶק עָכוֹר וּסְקָלָם וּשְׂרָפָם שָׁם. וַהֲלֹא כָּתוּב: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת״! אִם כֵּן, הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁל עָכָן מַה חָטְאוּ שֶׁהֶעֱלָם לְעֵמֶק עָכוֹר וּסְקָלָם וּשְׂרָפָם שָׁם? הָיָה לוֹ לִסְקֹל וְלִשְׂרֹף עָכָן לְבַדּוֹ שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם. אֶלָּא עַל שֶׁיָּדְעוּ בַּדָּבָר וְלֹא הִגִּידוּ, סְקָלָם וּשְׂרָפָם גַּם הֵם. וְלָמָּה שְׂרָפָם? עַל שֶׁמֵּתוּ עָלָיו שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ״. וְעַל שֶׁנָּתַן הוֹדָאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה״. בַּיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאֵין אַתָּה עָכוּר לֶעָתִיד לָבֹא. וְתֵדַע לְךָ כֹּחַ הַחֵרֶם. בֹּא וּרְאֵה מִן הַשְּׁבָטִים שֶׁקִּנְּאוּ עַל הַזְּנוּת עַל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קִנֵּאתֶם עַל הַזְּנוּת עַל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין וְלֹא קִנֵּאתֶם עַל פֶּסֶל מִיכָה, לְפִיכָךְ הָרְגוּ בָּהֶם עַל בִּנְיָמִין פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית עַד שֶׁהָלְכוּ וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה וְנִרְצָה לָהֶם. וְחָרְמוּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹלִים נ״א: שָׁלוֹם אַחֲרֵיהֶם, וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה״ וְכוּ', וְכִי נִשְׁבְּעוּ שְׁבוּעָה כָּל יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא שֶׁחֵרֶם זוֹ הִיא הַשְּׁבוּעָה. אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד לֹא עָלוּ וְלֹא בָאוּ עִמָּהֶם בַּקָּהָל, וְנִתְחַיְּבוּ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר שופטים כא, ה: ״מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ' לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל ה' הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת״. תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַחֵרֶם. בֹּא וּרְאֵה מִשָּׁאוּל בֶּן קִישׁ שֶׁהֶחֱרִים שֶׁיָּצוּמוּ כָּל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם״ וְכוּ'. וִיהוֹנָתָן לֹא שָׁמַע וְאָכַל מְעַט דְּבַשׁ וַנָּהֲרוּ עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו״. רָאָה שָׁאוּל אֶת הַפְּלִשְׁתִּים חוֹזְרִים עַל יִשְׂרָאֵל וְיָדַע שֶׁמָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בַּחֵרֶם, וְרָאָה בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים שֶׁכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה דְּבַר מִצְוָה הָיָה אַבְנוֹ מַגִּיהַּ אוֹרָה, וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה לֹא הָיְתָה אַבְנוֹ מַגִּיהַּ אוֹרָה. וְיָדַע שֶׁשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין מָעַל בַּחֵרֶם וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת וְנִלְכַּד שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל וְיוֹנָתָן״. וְלָקַח שָׁאוּל אֶת חַרְבּוֹ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי מוֹת תָּמוּת יְהוֹנָתָן״. אָמְרוּ לוֹ הָעָם: ״אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, שְׁגָגָה הִיא!״ וְהִקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבַּן עוֹלָה עַל שִׁגְגָתוֹ וַיֵּעָתֶר לוֹ, וּפְדָאוּהוּ הָעָם מִמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יְהוֹנָתָן וְלֹא מֵת״. הַכּוּתִים אֵינָן נֶחְשָׁבִים לְגוֹי מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, אֶלָּא מִיֶּתֶר חֲמִשָּׁה גּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר״ וְכוּ'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אַרְבָּעָה גּוֹיִם, וְכֻלָּם גַּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר עזרא ד ט: ״דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא״ וְכוּ'. וּכְשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמָם מִשּׁוֹמְרוֹן לְבָבֶל, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ עֲבָדָיו וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתָם בְּשׁוֹמְרוֹן לְהַעֲלוֹת מַס לַמַּלְכוּת. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שָׁלַח בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהָיוּ הוֹרְגִים בָּהֶם. שָׁלְחוּ וְאָמְרוּ לְמֶלֶךְ בָּבֶל: ״אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הָאָרֶץ שֶׁשָּׁלַחְנוּ עָלֶיהָ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹתָנוּ כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה״. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְקָרָא לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: ״כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁהֱיִיתֶם בְּאַרְצְכֶם לֹא שִׁכְּלָה אֶתְכֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְעַכְשָׁו אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶתְכֶם?״ אָמְרוּ לוֹ דָּבָר שֶׁל עֵצָה, אוּלַי יָשִׁיב אוֹתָם לְאַרְצָם. אָמְרוּ לוֹ: ״אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הָאָרֶץ הַהִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת גּוֹי שֶׁאֵינוֹ נִמּוֹל״. אָמַר לָהֶם: ״תְּנוּ שְׁנַיִם מִכֶּם וְיֵלְכוּ וִילַמְּדוּ תּוֹרָה, וּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב״. וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ אֶת רַבִּי דּוֹסְתַּאי וְאֶת רַבִּי יַנַּאי, וּמָלוּ אוֹתָם וְהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתָם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב נוֹטָרִיקוֹן, וּבוֹכִים. וְהַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הָיוּ הוֹלְכִים בְּחֻקּוֹת הַתּוֹרָה וּבְחֻקּוֹת אֱלֹהֵיהֶם – אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וֵאלֹהֵיהֶן הָיוּ עוֹבְדִין. וּכְשֶׁעָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק, וְהִתְחִילוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּאדַיִן זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל״ וְכוּ'. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׁוֹמְרוֹנִים לַמִּלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף. וְכִי שׁוֹמְרוֹנִים הָיוּ? וַהֲלֹא כּוּתִיִּים הָיוּ! אֶלָּא עַל שֵׁם עִיר שׁוֹמְרוֹן נִקְרְאוּ שׁוֹמְרוֹנִים. וְעוֹד שֶׁבִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג נְחֶמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו״. וְעוֹד שֶׁבִּקְּשׁוּ לְבַטֵּל מְלֶאכֶת שָׁמַיִם שְׁתֵּי שָׁנִים, וְהָיְתָה בְּטֵלָה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. מָה עָשָׂה עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק? קִבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הֵיכַל ה', וְהֵבִיאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת סִפְרֵי תוֹרוֹת, וְהָיוּ תּוֹקְעִים בָּהֶם, וְהַלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִין וּמְזַמְּרִין וּמְנַדִּין אֶת הַכּוּתִים בְּסוֹד שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, בִּכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם פַּת כּוּתִים עַד עוֹלָם. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִשְּׁחִיטַת כּוּתִי כְּאִלּוּ אוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר, וְאַל יִתְגַּיֵּר אָדָם כּוּתִי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר עזרא ד, ג ״לֹא לָכֶם וָלָנוּ״, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר נחמיה ב, כ ״וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָ‍ִם״. וְשָׁלְחוּ הַחֵרֶם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, וְעוֹד הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם, וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ קָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר עזרא ו, יב ״וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה״ וְכוּ'.

1 מצאתי כתוב שכאשר הביא יוסף את מנשה ואפרים לפני אביו לברכם בא השטן והכניס צורת העגלים שעתיד להעמיד ירבעם והפסילים שעתיד להעמיד אחאב והעמידם לפני יעקב. ואז נסתלקה ממנו שכינה ע״ד אומרו לא יגורך רע. ואז גער הקב״ה בשטן והוציא את העגלים לחוץ. ומיד חזרה השכינה ושרתה על יעקב. ועכ״ז היה יעקב מסתפק ומצטער ואמר שמא ח״ו בא יוסף על בת אל נכר וילדה כמוה. כשרז״ל יבמות י״ז בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ובן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך. וטעם גודל צערו הוא לפי שידוע שעיקר כל השבטים היה יוסף. כאומרו אלה תולדות יעקב יוסף. לפי שהוא סוד יסוד עולם. וגוף וברית חשבונן חד. ואם ח״ו מנשה ואפרים לא היו בני יוסף היה הפגם נוגע במדת היסוד. ולא היה יעקב ראוי להיות בעלה דמטרוניתא. והיה כל העולם מתמוטט שלא היה יכול לעמוד בלא יסוד. ולזה היה אז יעקב בצער גדול מתוך ספק זה. וכששמע יוסף ענין זה התחיל לדבר על לב אביו ולפייסו. וז״ש ויאמר יוסף אל אביו לשון רכה. בני הם והראיה אשר נתן לי אלהים בזה. ע״ד שרז״ל שהראהו שטר כתובה. ודע שיוסף כשמלך על מצרים בחר בחכמתו אנשים הגונים לתשמישו וגייר אותם גרי צדק כדי שיוכלו להשתמש מהם לשלחנו בהכשר גמור ובפניהם קידש את אסנת. ובירך ברכת נשואין. ובזה נתבאר ליעקב איך מנשה ואפרים נולדו בכשרות ועכ״ז היה יעקב עדיין מסופק שמא אין האשה הגונה ליוסף ושמא היא מזרע ערב רב. הבאים מתולדות קין שהם טומאה רצוצה ולא שייך בהם תורת גרות כלל כנז׳ בזוהר כי תשא ע״ש. ולזה עדיין לא נתקררה דעתו. ומיד הוציא מחיקו הטס של זהב שהיה חקוק עליו שם המפורש מכתיבת יעקב אביו שחקקו ותלאו בצואר אסנת בת דינה בתו. ואמר לו יוסף האשה שחקקה לה זה ותלית בצוארה היא אם בני. וז״ש רז״ל בזה מלמד שהראהו קמיע של זהב שחקוק עליה שם המפורש שתלה יעקב בצואר אסנת בת דינה בתו. פדר״א פ׳ ל״ח. ובזה אין חילוק במדרשים. וכאשר ראה יעקב הקמיע נתיישבה דעתו עליו. ושמח וידע כי מה׳ היה הדבר שנתעברה דינה משכם לתועלת יוסף ולתועלת יעקב וישראל גם שמח מצערו על אבידת אסנת וידע שהיתה בת זוגו של יוסף כמו צפורה למשה. וכשראה יוסף שנעלם כל זה מאביו אז רפו יליו מברכותיו. ולא הקפיד לברכתו. וכשראה יעקב שיוסף לא הקפיד על ברכתו גער ביוסף ואמר קחם נא אלי בעל כרחך ואברכם. ובעבור כבוד המלכות שאתה מלך בבקשה ממך קחם נא. ואומרו אלי רמז סוד גדול. ור״ל א׳ לי׳ ר״ל האחד שלו שהוא מנשה הבכור. והענין כשהיתה לאה מעוברת ב״ז היתה מעוברת בבן זכר ובתפלתה חזר לנקבה. כרז״ל על פסוק ברכות ס׳ ואחר ילדה בת וגו׳. וגזרה חכמתו יתברך שאותו רוח הזכר נזדמן במעי אסנת בת דינה בתה. והוא רוחו של מנשה. וסוד זה נרמז בפ׳ מדבר סיני. באומרו לבני יוסף לבני אפרים אמנם לבני מנשה לא נזכר שם יוסף. וזהו הטעם אצלו שהיו אפרים ומנשה לחשבון ב׳ שבטים ואפרים במקום יוסף ומנשה שורש נשמתו הוא מכלל ב״ש:

8 ברכות פתח ↗

וְלָא מַהֲנֵי רַחֲמֵי? מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״: מַאי ״וְאַחַר״? אָמַר רַב: לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ וְאָמְרָה: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, שִׁשָּׁה יָצְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה מִן הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא אֲחוֹתִי רָחֵל כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת, מִיָּד נֶהֶפְכָה לְבַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים.

« בעלי ברית אברם Vayigash בעלי ברית אברם Shemot »