בעלי ברית אברם, בלק ו׳

1 ומ״ש ויקרב אל אחיו את המדינית י״מ לשון הכשר כמו לרחק ולקרב ור״ל שהכשירה מטעם שאמר למשה א״ת אסורה בת יתרו מי התירה. ומ״ש אל אחיו לרמוז למ״ש במדרש סנהדרין פ״ב שנתקבצו אליו כל שבטו ואמרו לו אנו נידונין ואתה יושב בשלוה ולזה בא לעשות דין לעיניהם ולהצילם מן המיתה וזהו אל אחיו. ומ״ש את המדינית בה״א הידיעה יען כי היתה בת מלך ועוד כי היא היתה עיקר התקלה כי היא היתה יפת תאר מכלן וגדולה מכלן כמ״ש בסנהדרין אמר רב כהנא מושבה היה בית סאה שהוא חמשים אמה על חמשים אמה והיא היתה עיקר רשתם שטמנו לישראל כאומרו אשר נכלו לכם וגו׳ ועל דבר כזבי וגו׳ ולא אמר ועל דבר בנות מדין. ומ״ש ויבא אחר איש ישראל וגו׳ דהיל״ל ויבא אל איש ישראל לרמוז לדרש רז״ל שאמר להם שאף אני לעשות צרכי אני נכנס כדי שלא יהרגוהו וזהו אחר איש ישראל. ועוד י״ל שנתכוין לרמוז למה שדרשו רז״ל שם בסנהדרין שהמתין פנחס לאותו רשע עד שבעל ארבע מאות וכ״ד בעילות כמנין זרזיר עד שתשש כחו וזהו זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום פירש״י שפנחס נתכוין להתיש כחו של זמרי והוא לא ידע שמלך מלכי המלכים שכל הקימות שלו הוא עמו ובעזרו ואינו צריך להמתין אלא שפינחס לא רצה לסמוך על הנס ולזה יבוא על נכון. לשון אחר כלומר ששהה זמן לאחר שנכנס זמרי עד שתשש כחו. ואומרו אל הקבה ולא אמר אל האהל לשון גנאי כמו קובה של זונות. ואהל לשון צניעות כמו הנה באהל. ושמא כדמות קובה של עץ היה לו כי נשיא היה. מהרס״ו זללה״ה: