אבי עזר, דברים ח׳:ג׳

3 וירעיבך וגומר וזה לא יתכן ויתכן מתאוות אחרות עכ"ל. דהיינו תאות תענוגי חמדת טיול בגנות ובנינים נאים אשר לא היה להם במדבר ואין דעת הרב על תאות מאכלים שונים כי במן הוי כל מיני מטעמים אשר בחרו בנפשם כידוע מדברי חז"ל: שם

4 ידעון בנו"ן וכן צקון לחש. דעת הרב נראה דגם צקון מנחי פ"א יו"ד ודעת שאר מדקדקים היות מנחי עי"ן ומצינו כן בשלמים אשר ישכבון ועורקי לא ישכבון. וכן בנחי למ"ד ה"א ויחנון שופטים י"א: שם

5 מוצא פי ה' וגו'. בקוצר לשונו הודיע לן כמה ענינים גדולים. חדא כי בלחם אשר אנו אוכלים אל נחשוב שהוא מקרה אחד לאדם ולבהמה כמו המטר המצמיח חציר וכמו חי בהמה שצומח וגדל מן המספא לא כן אדם כי השם נתן כח במאכלו לבד משאר בעלי חיים שעל ידי כן יהנה גם כן נפש רוחני ויצמיח הגשמי ורוחני יחד כאשר נהג באכילתו כראוי כידוע לבעלי תורה וחכמה. וזהו שאמר הרב רק הכח דהיינו הכח שנטמן בלחם והוא כח החיוני כידוע למחקרים או עם הכח החיוני הבא מעליונים אם נוהג באכילתו כראוי ולמען הקימו על בתורה ובמצות כל ימי חיבור הנפש בגוף כי עיקר אכילה מעורב בכוסף רוחני לתגבורת הנפש. וזהו שנאמר על כל מוצא פי ה' ומה שהביא הרב ראיה שלא אכלתם לחם וחייתם היא ראיה עצומה שלא אכלתם צומח רק ממטר השמים ואף על פי כן כולכם חיים חיי גשמי וגם הוא נגד הטבע על כן אל תתמה גם כן אם אתם חיים מן צומח האדמה חיים רוחני. והדברים עמוקים לא אוכל לבארם היטב בידיעות נכבדות הצריכות לענינים האלה: