תורת משה - אלשיך, במדבר ט״ז:כ׳

וידבר וכו'. הבדלו מתוך וכו'. הנה אומרו לאמר בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת רק שיבדלו שניהם מכל העדה. אך לזה נעיר כי כדי שלא ילכדו בעונם לא היה צריך יבדלו מהם כאשר לא הוצרך יבדלו בני קרח ולא מתו אך זה כיוון באומרו לאמר והוא על דרך מאמרם ז"ל על פסוק הניחה לי ואכלם שאמר משה וכי תופס הייתי בך וכו' שהבין משה כאב החפץ שיליצו לפניו בעד בנו ויאמרו לפניו בעד בנו ואומר לפני העומדים הניחו לי אל תאחזו בי שאמיתנו והכונה שיאחזו בו וע"כ ויחל משה וכו'. ועל דרך זה פה רצה הקב"ה יבקשו רחמים על ישראל בל יאבדו כל העדה וע"כ אמר הבדלו וכו' ואכלה אותם למען יאמרו משה ואהרן האם לבל נלכד במצודתם הוא אומר שנבדל לא יתכן ומה גם שלא ע"י משחית הבלתי מבחין בין צדיק ורשע הוא עושה כ"א על יד עצמו כאומר ואכלה אותם. ועודי למה מודיענו מה שרוצה לכלותם. איך אין זה רק לשנבקש עליהם רחמים שאם איש אחד חטא לא יהיה קצף על כל העדה. וע"כ ויפלו על פניהם וכו' וזהו אומרו לאמר. ושיעור הכתוב וידבר וכו'. כי כדי לאמר שניהם מה שנוגע אליהם היא תפלה. ומה שאמר הוא ית' הוא הבדלו וכו' ומה שהיה לאמר שיאמרו הם. הוא ויפלו על פניהם:

ויאמרו וכו' אמר למה שאתה אל בעל החסד. ועוד כי אינך חלילה כמשחית הבלתי מבחין בין צדיק לרשע כי הנה אתה אלהי הרוחות לכל בשר ואין הראוי לכל אחד נעלם ממך. גם שהרוחות מלובשות בבשר וז"א לכל בשר כענין אשר בידו נפש כל חי. ועוד שלישית כי אם יבטלו המיעוט ברוב לא יתהפך לבטל הרוב במועט ומה גם באיש אחד וזהו האיש אחד יחטא וכו'.

או קרוב לזה התנהג בבחינת חסד. ולא תאמר כי על דבר אחדות נפשות ישראל ע"כ לקות המעט ידבק בכלן כי הלא אחר שאתה מייחד רוח לכל בשר איש ואיש והוא כי כל אחד נפרד לבלתי מות אחד בעון זולתו כמה"כ כנפש האב וכנפש הבן לי המה הנפש החוטאת היא תמית וגם להיות על איש אחד כי האיש אחד וכו' שלא יתבטלו כלן בו כמדובר.

או יאמר ראוי תתנהג במדת חסד אל. על ב' טענות. אחד כי הנשמה לך כי אתה אלהי הרוחות ועוד כי נחתם לכל בשר ותזכור כי בשר המה מעותדים לחטא ועוד האיש אחד יחטא וכו':