עלי באר על גילוי וכיסוי בלשון ס״ב

1 תוהה ותוהה בבלי קידושין: "בתוהא על הראשונות" – מחזיר את הדברים לתוהו. השורש הלשוני של 'תוהה' הוא 'תוהו'. לדברי רשב"י: "צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה" איבד את כל זכויותיו – ממש כמו "רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה" שנמחקו כל עוונותיו. ומקשים על רשב"י לגבי הצדיק הגמור שמן הראוי שאפילו אם מרד ש"יהיה כמחצה עונות ומחצה זכויות" – שתישמרנה לו מחצית זכויותיו. ריש לקיש מפרש את רשב"י: מתי צדיק גמור מאבד את כל זכויותיו – כשלמרד שלו מתלווה גם תהייה על הראשונות. מה זה "תוהא על הראשונות"? אדם שמטיל תוהו ומפקפק בכל הדברים הטובים שהאמין ועשה בחייו, בכל תפיסת המוסר שהיתה נר לרגליו. – ועל כך איבד את כל עולמו.

2 רמב"ן: לדעתו המלה המקראית 'תוהו' נגזרה מלשון התלמוד: "בתוהא על הראשונות". !! ה"תוהא" של הרמב"ן הוא "תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר כי לא לבש צורה שיתפוס בה השם כלל". זו "התהיה העולמית" שביאליק מדבר בה – שאי-אפשר לקרוא לה בשם. "קו התוהו" נגזר מהמלה 'תקווה', שהיא הקו היוצר את אבני הבניין וצורות הבניין. תוכנית הבניין של האומן נגזרת מ"קוה אל ה'". הקשר בין התקווה והקו הוא חידוש לשוני-תוכני מרתק!

3 בראשית רבה תיאודור-אלבק פרשה ב: המדרש נוקט קוו דומה למהלכה של התורה: בחלק הראשון הוא דורש את הפסוק "והארץ היתה תהו" על תולדות הדורות באנושות. בחלקו השני על תולדות ישראל וגלויותיו. המדרש מציג את הגאולה והמשיח באור חדש: כוחות החושך והתהום פועלים בהיסטוריה של עם ישראל. הגאולה היא כוח של תבונה, הפועל להשבת הסדר על כנו – כוח הפוך ממשיחיות השקר, שהיא התפרצות התהום במסווה של גאולה. אם הגלות היא התפרצות של החושך והחורבן – הגאולה היא בריאה, בניין ואור. התשובה – תרתי משמע – היא התגברות על כוחות התוהו: תשובה פרטית ותשובה כחזרה לארץ. וראה סנהדרין פ"ח ע"א: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ", וכן רמב"ם, 'הלכות מתנות עניים' פ"י ה"א: "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תִפּדֶה ושביה בצדקה ישעיה א' כ"ז".

4 ברנר, "תוהה על הראשונות": לפנינו שתי דרשות של ברנר על חז"ל בראשי רבה פרשה ב' ועל הרמב"ן:

5 "מן המיצר": ה"צדיק הגמור" הופך אצל ברנר למהפכן היהודי שהוגלה לסיביר. הייסורים והאכזבות העוברים עליו, מאמץ ההישרדות והמחיר הנורא שעליו לשלם עכשיו על אמונותיו, עלולים להביא את האדם לייאוש וכפירה בדרכו ובאמונתו, להיות "תוהה על הראשונות". היכולת לענות ב"הן תמידי" היא ה"אף-על-פי-כן" הברנרי. זוהי הגבורה שבהתמדה.

6 "שכול וכשלון": אפשר וברנר דורש את הפיסקא ברמב"ן "והארץ היתה תהו ובהו. מאי תהו, דבר המתהא בני אדם". לדידו התוהו נמשך וגם הבריאה. הגיבור יחזקאל חפץ רואה את התוהו סביבו – בירושלים של תקופת "העלייה השנייה" – שהכל בה "תלוי על בלימה". הוא מציץ אל תהום המציאות היהודית בא"י – והתוהו שמסביב הופך לתוהו של חייו. הוא מציץ ואינו מסתתר מאחורי מסווה וקליפות, רואה – בלי הונאה עצמית – ומגיע לשיגעון. כך עכ"פ עשויים לראות זאת אנשי ה"כיסוי" הנורמאליים". בספר בראשית הארץ היתה תוהו ובוהו – אצל ברנר זוהי המציאות ההווָה: חיי האדם היהודי הם תוהו. ברנר הולך כאן בעקבות הפסוק מירמיהו צ' כ"ג: "ראיתי את-הארץ והנה תהו ובהו" – בהווה! ובעקבות בראשית רבה: "כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא – אמרה: --- העליונים חיים, והתחתונים מתים?!" תהיָה ובהיָה של האדם שנקצבו ימיו וסופו מיתה, והוא מקשה על טיבה ותכליתה של הבריאה.

7 אין אומר ואין דברים תהילים יט: "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" – במזמור תהילים י"ט קיימת הרמוניה בין הדברים לבין עצמם ובין האל ועולמו, והשתיקה גם היא הרמונית. "אין אומר ואין דברים אלא תהיה עולמית" הביאליקאי, הוא היפוך של תהילים: השתיקה היא תהום התהייה העולמית.

8 י.ח. ברנר: חבלי בטוי. מובאות נוספות להלן בעמ' 53, 68.

9 ספר יצירה: "שלהבת קשורה בגחלת", ראה 103: השלהבת והגחלת.

10 ספר יצירה הוא ספר עברי קדום העוסק בין השאר בתפקיד של 22 אותיות הא"ב בבריאת העולם וביצירתו. הספר נכתב כנראה בארץ ישראל במאות 6-3. ספר יצירה השפיע אח"כ על הקבלה וגם על הפיוט.