1והקללה אם לא תשמעו. לשון אפשר אם יהיה ח״ו שלא ישמעו. ובספרי דרש כן והביא פסוק אם בחקתי תלכו והוא ט״ס וצ״ל אם לא תשמעו:2את הברכה והקללה. רז״ל דרשו ב״ב פ״ח ב' ואמר ר' לוי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך את ישראל בעשרים ושתי' מאם בחקותי ועד קוממיות וקללן בשמונה מואם לא תשמעו עד ואת חקתי געלה נפשם. ומשה רבינו ברכם בשמונה מוהיה אם שמוע עד לעבדם וקללן בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמע עד ואין קנה. לכן רמז להם כאן כאשר ישמעו את מצותיו יתן להם ברכת ה' המרובה בעשרים ושתים אותיות מא' ועד תי״ו וזהו את הברכה. וכאשר לא ישמעו יביא עליהם קללות המרובה בעשרים ושתים מוהיה עד ואין קנה מוי״ו עד ה״א וזהו והקללה אם לא וגו'. וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלהים אחרים. ביאורו כיון שתסורו מעט מן הדרך סופכם שתלכו אחרי אלהים אחרים. כש״ה וסרתם ועבדתם אלהי' אחרים. ובנביא שקר אמר כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואמרו רז״ל דוקא בע״ז שאפי' אמר לקיים מקצת ולעקור מקצת אבל בשאר מצות עד שיעקור כולו סנהדרין צ' ע״א ולמדו ג״ש נאמר כאן מן הדרך. ונאמר בראש הפרשה וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלהי' מה להלן ע״ז אף כאן בנביא שקר ע״ז:3מן הדרך. אפי' מקצת הדרך אבל בשאר עבירות לא יומת הנביא עד שיעקור כולו:4אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים. אמרו בספרי מכאן כל המודה בע״ז כאלו כופר בכל התורה כולה מפני שאמר אשר אנכי מצוה וגו' וסמיך ללכת אחרי אלהים אחרי' שהכופר בע״ז כאלו מודה בכל התור' כלה וכן כל המודה כו'. ואמר אשר לא ידעתם. בתחלה יעבדו אלילים אשר ידעו ואח״כ יתגבר היצה״ר עליהן עד שיעבדו אלילים אשר לא ידעון:
