1מסיפורה של התורה לסיפורם של חז"ל2הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ3פתח דבר: יצירת חז"ל מתוך התורה שבכתב4בשני הפרקים האחרונים של שער זה התבוננו במרחבים השונים בתורה שבכתב, המגלים שתי מערכות שונות של יחסי השש והשבע בתורה. בשער הבא נפגוש את יצירת חז"ל, המתארת בדרכה המיוחדת את החיים בשנת השבע. פרק זה מהווה מעבר מן התורה שבכתב לתורה שבעל-פה, ובו נבקש למצוא את הדרך מעולם התורה לעולמם של חז"ל. מגמתנו בפרק זה לבחון כיצד יכילו חכמים את הפנים השונות שראינו בתורה.5דרישת התורה של חז"ל: תורה שבעל-פה6התורה שבכתב דומה היא לתפילין של ראש, בהן ניתן לגלות את דבר ה' בארבעה בתים נפרדים: טבע ומצווה, א-להות ובעלות. לעומתה, התורה שבעל-פה דומה לתפילין של יד, בית אחד הכולל את כל הפנים השונות למעשה אחד. התורה שבעל-פה הלכה למעשה היא, וזקוקה לדרך סלולה, דרך בה ימומש רצון ה' כאמירה אחת שלמה. את החיבור בין הפנים השונות של התורה יוצרים חז"ל באמצעות דרישת התורה. כך היא דרכם: בכל מקום בו ימצאו פרשיות בעלות פנים שונות, יבקשו לאחד את פרשיות התורה לכלל יצירה אחת. זוהי גישתם בכל פרשיות התורה, וכך יתרחש בסיפור שש השנים ושנת השבע. זוהי דרישה העולה עד תפילין-של-ראש על ארבע בתיהן, ומגלה בהן את אחדות רצון ה', בבחינת "אלו ואלו דברי א-להים חיים", אולם "דבר ה' זו הלכה".7במדרשי ההלכה של פרשיות השביעית, תנועת האיחוד גלויה ומפורשת. פעמים רבות מעמתים חז"ל בין הפרשיות וסוללים דרך לאיחוד ביניהן. אך לא רק במדרשי ההלכה; כל היצירה בתורה שבעל-פה הולכת בדרך זו, בין בגלוי ובין בסתר. על אדנים אלו מונחת ההלכה התנאית במשנה ובתוספתא, הכוללת ברצף אחד דינים הנלמדים משמות וויקרא ללא הפרדה.8חיבור פרשיות שמיטת שמות ושביתת ויקרא מולידה יצירה חדשה. יצירה המאחדת בין עולם הבעלות האנושית לעולם הא-להות והקדושה וממזגת את מחזורי השש והשבע השונים. אין בה אימוץ שני העולמות כמות שהם, אלא המשכת יסודות מעולם אחד אל העולם האחר. 'הילד' שנולד ממזג בקרבו את הפנים השונות; כך נוצרה התורה שבעל-פה, על שלל גווניה ומכמניה.9לאחר שפתחנו את הדרך לתנועת האיחוד של חז"ל, נחזור אל התורה שבכתב ונתהה: האם אכן ניתן ליצור חיבור בין שני העולמות ותנועתם השונה? האם ישנו בסיס לחיבור שכזה, הטמון מלכתחילה בתורה שבכתב?10אחדות המרחבים בתורה11בכל פרקי השער הצגנו את שני המרחבים כעולמות נפרדים בעלי תנועה שונה. אך זוהי הפרדה זמנית, שתכליתה לאפשר הבחנה בפנים השונות. כעת נראה כיצד עולמות אלו סמוכים זה לזה בתורה ובנפש האדם ומהווים רצף התפתחותי אחד במסע החיים, רצף היוצר מבנה של תנועה מהחוץ אל הפנים, ובחזרה.12סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר13ברית הירושה הארצית אצל אברהם אבינו אמנם קודמת לברית ההשראה הא-להית, אך בהמשך חיי האבות מופיעות שתי הבריתות יחדיו, עוקבות ומאזנות האחת את האחרת. בתורת משה התחדד הפער בין העולמות, ואף על פי כן משמות ועד דברים מצויים עולמות אלו בסמיכות ותחת קורת גג אחת המהווה רצף מעגלי, בבחינת 'רצוא ושוב'.14המסע נפתח בברית הר סיני המכילה את פרשת משפטים. זוהי ברית המכוננת את התנועה הבסיסית של בן החורין, ומעצבת את פניה של הבעלות האנושית, המופנית כלפי חוץ. על גבי תנועה בסיסית זו, מתפתח המסע להכרת העולם הפנימי של השראת הקודש. עולם הקודש נפתח בבניית המשכן – הופעת הקודש בתוך המחנה פרשת תרומה, ומסתיים בהשראת השכינה בארץ ה' פרשת בחוקותי. במשך כל שנותיו במדבר מתנהל העם בצל הקודש, התנהלות המלוּוה במתחים רבים. בברית ערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ, חוזרת תנועת ה'שוֹב' החוצה. משה חוזר ומבסס את תנועת הבעלות בצורה רחבה, אך הפעם, לאחר המפגש עם יסוד הקודש שבחיים ועם השראת השכינה, חוזרת הבעלות להופיע בצורה מבושמת ומעודנת; מלאת ביטויי שמחה וברכה, שופעת יחסים אוהבים ובעלת תביעות מוסריות גדולות יותר מהאדם.15אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ16התאחדות החוץ והפנים בארץ ישראל: שורש תורה שבעל-פה17פרשיות רבות בתורה שבכתב נפתחות במילים "כי תבואו אל הארץ". פניה ומצוותיה הרבות של הארץ המופיעות בתורה אינן מיושמות במדבר; רק החיים הממשיים בארץ יהפכו אותן ל'הלכה למעשה'. החיים בארץ ישראל מהווים את השורש להופעת תורה שבעל-פה.18נמשיך עם יהושע והזקנים אל הארץ וננסה לדמות בנפשנו כיצד יעצבו הפנים הכפולות את החיים בארץ.19מעתה לא ניתן עוד לצייר את התהליך כמעגל גדול, שבו מתגלה בכל פעם מתגלה מימד אחד, שונה מקודמו. לאחר השלמת המעגל במדבר ובעקבות הכניסה לארץ, קיימת הכלה של כל תחנות המסע, אותן חווינו במשך ארבעים שנות המדבר. החיים בארץ דורשים אחדות. מקדש וכהונה, בעלות אנושית וברכה, דרים יחד בארץ שהיא א-להית ואנושית בעת ובעונה אחת. על אדני המעגל המחזורי של המדבר נבנית ברכת השלום בארץ ישראל, והוויית החיים בארץ נושאת בקרבה את כל המימדים יחד. נשיאת המימדים יחד, מאפשרת יצירת צירופים חדשים בין חיי הבעלות והחיים הא-להיים בארץ, כך שמשני הפנים נוצר פרצוף אחד: 'צד ימין' של קודש ו'צד שמאל' של בעלות. כאן, בחיים הממשיים והשלמים של ארץ ישראל, מונחים השורשים העתיקים של תורה שבעל-פה.20זוהי סגירת מעגל: לאחר תקופת המדבר, בה הבריתות היו שני מסלולים מפוצלים, שבנו אל ארץ ישראל של תקופת האבות, בה הבריתות כרוכות זו בזו.21שש ושבע – רצוא ושוב בארץ ישראל22כאשר החיים הא-להיים והאנושיים ייפגשו יחד בחיי האדם הארץ-ישראלי, ייווצר פער ברמת ההזדהות הטבעית של האדם. באופן טבעי, המימד האנושי קרוב יותר אל האדם, והוא שיהווה את הבסיס של חייו. חווית החיים כהופעה של הקודש, על אף חשיבותה, תופנם ותתקיים כמימד עמוק יותר המלווה את החיים. הכרה זו תלווה את החיים ברוב הזמן, אך לא בשנת השבע. שנה זו מפסיקה את חיי היצירה והבעלות בארץ, ובכך פורצת בנפש חלון להקשבה עמוקה יותר. בשנה זו הקול הפנימי של חיי ההשראה הא-להית פורץ ועולה ממעמקי האדמה, וחיי הבעלות נעשים טפלים אליו. עם תום שנת השבע, חוזר קול הבעלות לשלוט בחיים הטבעיים, וקול הקודש חוזר למעמדו כקול מלווה. כך מתנהלים החיים בארץ ישראל במקצב של שש ושבע, המדגיש הן את הבעלות האנושית והן את ההשראה הא-להית.23את תנועת המאקרו של שש השנים והשבע בארץ ניתן להשוות לתנועת המיקרו של השבוע: באופן טבעי, בששת ימי המעשה חיי הבעלות הם מרכז החיים, ואילו השבת, על ידי איסור המלאכה, פותחת צוהר בנפשנו לנוכחות הקודש בחיים.24תנועת המיזוג בארץ ממצה מכל מימד שהתגלה במדבר את ההופעה החזקה שלו. בחומשי שמות ודברים, בעלות האדם בשש השנים חזקה ומוחשית, ואילו שנת השבע מהווה ניפוץ קשה ושלילי – שמיטה ונטישה. בחומש ויקרא בעלות האדם בשש השנים חלשה באופן יחסי, אך בשנת השבע מופיעה הבשורה החיובית שהארץ שייכת לה'. במיזוג התנועות בחז"ל מתחברות התנועות החיוביות והחזקות שבכל אחד מן העולמות. שש השנים מתמקדות בבעלות האנושית החזקה, ואילו שנת השבע מתמקדת בנוכחות הא-להית המתגלה לעין כל. מיזוג זה נוצר בתנועה מחזורית, מעין מעגל של 'רצוא ושוב' הדומה למעגל שראינו בתורה עצמה: שש/בעלות אנושית – שבע/ארץ א-להית, וחוזר חלילה...25קריאת חז"ל את פרשיות השביעית לאור החיים המאוחדים בארץ26עתה, לאחר שציירנו את שורשי החיים העתיקים של מעשה הדרשה, נטעם על קצה המזלג מיצירת חז"ל בשביעית. בדוגמא קטנה ממדרש ההלכה, נראה כיצד החיבור הדרשני שעושים חז"ל בין השמיטה של שמות לשביתה של ויקרא, מאיר מחדש את משמעות תהליך השמיטה והנטישה.27כפי שתיארנו בהרחבה בפרק הקודם, השביעית בתורה מופיעה לנגד עינינו בשני תיאורים שונים מהותית, שלכאורה אין כל שיח ביניהם: בחומש שמות מתמודדת שנת השמיטה עם בעלות האדם כמצב היסודי, והיא מציבה בפני האדם תביעה קשה: לשמוט ולנטוש את אדמתו, ולהותיר את פירותיה למאכל האביונים וחית השדה; ואילו בחומש ויקרא, עיקרה של שנת השבע היא העצמת חוויית שייכות הארץ לה', אשר פירותיה נתונים לכל.28חז"ל מחברים בכוח דרישת התורה את השמיטה והשביתה, ובכך יוצרים שיח בין המרחבים השונים.29"ואכלו אביני עמך"שמות כג אין לי אלא עני, עשיר מנין?30תלמוד לומר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ויקרא כה.31אם כן, למה נאמר "אביני עמך"? רובה לעניים. מכילתא דרשב"י, פרק כג32חז"ל ממתיקים את 'הדין הקשה' של השמיטה, השולל את בעלות האדם, על ידי החיבור ל'חסד' המתפשט על פני כל הארץ – השביתה בויקרא. ראיית השמיטה כמחוברת ומאוחדת לשביתה, פותחת את השמיטה לקול חדש שייכנס בקרבה. קול א-להי, הבוקע את חוויית הבעלות ופותח את האדם להכיר את פנימיות החיים: הארץ היא א-להית, והאדם אינו בעליה. בזכות השיח החדש בין שני העולמות המתקיים עתה בנפש האדם בארץ, מסוגל הבעלים לחוות בצורה עמוקה את התבטלות הבעלות כלפי ה' – לא כשלילה חיצונית ושוברת, אלא כתהליך פתיחה פנימי של הקשבה לקול העולה מעומק הארץ. בדרך זו, משמש הקול הפנימי של שבת הארץ כעידון התנועה הקשה של השמיטה החיצונית, ולכן גם הבעלים רשאי לאכול מפירות השדה.33מכיוון שבדברי חז"ל מגמת השמיטה אינה נמחקת, חוזרת ועולה השאלה מה תרומת הפרשיה בשמות לסיפור השלם – אם כן למה נאמר "אביני עמך"? לשאלה זו נתנו במדרשי חז"ל תשובות שונות. המדרש שלפנינו מציע שעל אף תנועת החסד כלפי הבעלים, הוא אינו רשאי לקחת את רוב היבול לעצמו. "רובה לעניים" – הצורך בעידון הבעלים עודנו קיים, ולכן עליו לשמוט ולנטוש את שדהו, כך שרוב היבול יילקח על ידי העניים.34זוהי רק טעימה קלה על קצה המזלג ממעשה היצירה של חז"ל. חכמים יצרו סיפור חדש ושלם, הממזג את שמיטות האדם בשביתת הארץ של ה', ומשלב את ההכרה בארץ ה' יחד עם הצורך העדין של תיקון הבעלות.35סוף שהוא התחלה חדשה36בשער הבא – 'פני שביעית נקבלה' – נתאר את סיפורה של השביעית כשיא, העומד לעצמו ומקרין את התגלות ארץ ה' על כל שש שנות הבעלות. המפגש שמתרחש בארץ ישראל, בין שנות הבעלות לשנת הארץ הא-להית, יוצר סיפור חדש. סיפור זה ינוע במתח שבין שנות הקניין והבעלות הפרטית ברוחם של שמות ודברים, ובין שנת השיתוף בארץ החיים של ה', השוללת בעלות אנוכית ורכושנית. בשנה זו, יאיר האור של ויקרא כמרכז.37המתח בין שני העולמות אינו גלוי בתורה שבכתב. בתורה שבכתב כל מערכת עומדת לעצמה, וחיי הקניין בארץ אינם מעומתים עם שייכות הארץ לה'. העימות הסמוי בין שני המופעים שבתורה שבכתב נחשף בחז"ל, ויוצר את המתח בשנת השבע. נקודת המבט של הטבע הא-להי מטילה צל כבד על עולם הבעלות הפרטי ומעמידה אותו באור שלילי וחסר. המתח ילווה אותנו לכל אורכה של שנת השבע. בתחילת השנה תצטייר מערכת שש השנים כנחותה למול שבת הארץ. המתח בין הניגודים יתעדן בהמשכו של המפגש, כאשר תצמח הבעלות המעודנת בתוך עולמה של שנת השבע, בעלות רכה ומלאת כבוד אשר תלווה אותנו לאורך הסיפור.38לסיום, לא נוכל למצות בפרק זה את עומק הסיפור של חז"ל, ולהראות את ההשלכות המופלאות של הקריאה השלמה של פרשיות השביעית בתורה. לשם כך כתבנו את השער הבא בו מספרים אנו את הסיפור השלם של חז"ל לפי תומו, והמשכיל על דבר ימצא טוב. בדרכנו לא נעצור בכל שעל כדי לומר כי הלכה זו שורשה בויקרא והלכה אחרת שורשה בשמות; את התיאור הממזג נעשה בקווים כללים בלבד.39שלמות היצירה תתגלה דווקא בזרימתה השוטפת, כהרמוניה חדשה שנוצרה, וכך נשתדל לספר אותה.
