אברבנאל על שופטים, הקדמה ח׳

8 הוריות פתח ↗

מָה לְהַלָּן שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו, אַף נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא: כְּגוֹן אֲנִי, מַהוּ בְּשָׂעִיר? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי צָרָתְךָ בְּבָבֶל. אֵיתִיבֵיהּ: מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד, אֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם, וְאֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לָא כַּיְיפִי אַהֲדָדֵי, הָכָא אֲנַן כַּיְיפִינַן לְהוּ לְדִידְהוּ. רַב סָפְרָא מַתְנֵי הָכִי. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא: כְּגוֹן אֲנִי מַהוּ בְּשָׂעִיר? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם ״שֵׁבֶט״, הָכָא ״מְחוֹקֵק״, וְתַנְיָא: ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה״ – זֶה רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַקֵּל. ״וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו״ – אֵלּוּ בְּנֵי בָנָיו שֶׁל הִלֵּל שֶׁמְלַמְּדִים תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בָּרַבִּים. מַתְנִי׳ וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ? הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לֹא הַמְרוּבֶּה בִּבְגָדִים. אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֵּה בְּגָדִים, אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת. וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. זֶה וָזֶה שָׁוִים בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים, וּמְצֻוִּוים עַל הַבְּתוּלָה, וַאֲסוּרִים עַל הָאַלְמָנָה, וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בִּקְרוֹבֵיהֶם, וְלֹא פּוֹרְעִים, וְלֹא פּוֹרְמִים, וּמַחְזִירִין הָרוֹצֵחַ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הָיוּ שׁוֹלְקִים בּוֹ אֶת הָעִיקָּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וַהֲלֹא לָסוּךְ אֶת הָעִקָּרִים אֵינוֹ סוֹפֵק?! אֶלָּא: שׁוֹרִין אֶת הָעִקָּרִים בְּמַיִם, וּמֵצִיף עָלָיו שֶׁמֶן, וְקוֹלֵט אֶת הָרֵיחַ וְקוֹפְחוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי נֵס אֶחָד נַעֲשָׂה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? וַהֲלֹא תְּחִלָּתוֹ שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין, וּמִמֶּנּוּ הָיָה נִמְשָׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו אַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וְכוּלּוֹ קַיָּים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בּוֹ״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין, רְאֵה כַּמָּה יוֹרָה בּוֹלַעַת, וְכַמָּה עִקָּרִים בּוֹלְעִים, וְכַמָּה הָאוּר שׂוֹרֵף, וּבוֹ נִמְשַׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין מוֹשְׁחִים מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה? מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִיָּה, וְאֶת יוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה, וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאוֹתוֹ שֶׁמֶן קַיָּים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם״, ״זֶה״ – בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין הֲווֹ. אָמַר מָר: וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, נֵימָא קְרָא ״וְהַכֹּהֵן מִתַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, מַאי ״הַמָּשִׁיחַ״? קָא מַשְׁמַע לַן דְּמִבָּנָיו דְּכֹהֵן גָּדוֹל, אִי הָוֵי מָשִׁיחַ – הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאִי לָא – לָא הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. אָמַר מָר: וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. מְנָלַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ וְגוֹ׳״, יְרוּשָּׁה הִיא לָכֶם. וּמְנָלַן דְּכִי אִיכָּא מַחְלוֹקֶת בָּעֵי מְשִׁיחָה, וְלָאו כָּל דְּבָעֵי מַלְכָּא מוֹרֵית מַלְכוּתָא לִבְנֵיהּ, אָמַר רַב פָּפָּא אָמַר קְרָא: ״הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל״. בִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל קָרֵינָא בֵּיהּ ״הוּא וּבָנָיו״, וַאֲפִילּוּ בְּלֹא מְשִׁיחָה. תָּנָא: אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם. וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּרִאשׁוֹן הוּא! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מְשׁוּחִין, מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מְשׁוּחִין. מְנָלַן? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה וְגוֹ׳״ – זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה. אָמַר מָר: אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם. וּמִשּׁוּם מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעוֹל בְּשֶׁמֶן? כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא, הָכִי נָמֵי בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא. וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּמִי קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ? וְהָכְתִיב: ״וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ, הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז. לְעוֹלָם יְהוֹיָקִים קַשִּׁישׁ, וּמַאי ״בְּכוֹר״? בְּכוֹר לַמַּלְכוּת. וּמִי מָלְכִי זוּטְרֵי מִקַּמֵּי קַשִּׁישֵׁי? וְהָא כְּתִיב: ״וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר״! יְהוֹרָם מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, יְהוֹיָקִים לָאו מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה. אָמַר מָר: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ, הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז. וְהָא חַד חַד קָא חָשֵׁיב, דִּכְתִיב: ״הַשְּׁלִישִׁי הָרְבִיעִי״! מַאי ״שְׁלִישִׁי״ – שְׁלִישִׁי לַבָּנִים, וּמַאי ״רְבִיעִי״ – רְבִיעִי לַמַּלְכוּת. דְּמֵעִיקָּרָא מְלַךְ יְהוֹאָחָז, וּלְבַסּוֹף יְהוֹיָקִים, וּלְבַסּוֹף יְכׇנְיָה, וּלְבַסּוֹף צִדְקִיָּהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁלּוּם? שֶׁהָיָה מְשׁוּלָּם בְּמַעֲשָׂיו. אִיכָּא דְּאָמְרִי: ״שַׁלּוּם״ – שֶׁשָּׁלְמָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּיָמָיו, וּמָה שְׁמוֹ? מַתַּנְיָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דוֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ״. אֲמַר לֵיהּ: יָהּ יַצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין אִם תִּמְרוֹד בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבִאֵהוּ בָּבֶלָה וּכְתִיב: ״וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים״.

1 אמנם הבדליהם החמשה הם אלה שאזכור. ההבדל הראשון הוא שהמלכים בחירתם מהאל יתברך הוא ע"י משיחה, ובמשיחה ראוי שתדע ענינים חמשה. מי ימשח, ולמי ימשח, ובמה ימשח ואיך ימשח, ובאיזה מקום ימשח? וביאור זה מי ימשח? הוא הנביא לבד, כי אין כהן גדול ואדם אחר יוכל למשוח מלך כי אם הנביא, כשמואל שמשח את שאול ואת דוד, ונתן שמשח את שלמה, ואחיה שמשח את ירבעם. ולמי ימשח? הוא למלך שנבחר ראשונה. כשאול ודוד וירבעם ויהוא. ואין מושחין מלך בן מלך, לפי שכבר נמשח במשיחת אביו הראשון, אלא אם היה שם מחלוקת או קטטה בירושת המלכות, שאז מושחין בן המלך לסלק הספק, לפיכך משחו שלמה מפני אדוניהו, ומשחו יואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים. ובמה ימשח? ביארו חז"ל הוריות פ"ג י"א ע"ב ובכריתות פ"א דף ט"ז שלמלכי בית דוד מושחין בשמן המשחה, והכלי אשר יהיה בו יקרא קרן, ולמלכי ישראל אין מושחין אלא בהיות שם מחלוקת, וגם אז לא ימשחו אותם אלא בשמן אפרסמון, ולזה נקרא הכלי אשר בו פך. ואיך ימשח? רוצה לומר צורת המשיחה, קבלו שם דף י"ב ע"א שהיו עושין צורת נזר במצח בין עיני המלך, ואחרי כן נותנין מהשמן על הראש, ומכאן בא מנהג המשיחה למלכי צרפת בשמן מיוחד קדש אשר להם בבית טעותם הנקרא שא"ן דיאוני"ש, ושאר מלכי אדום אינם נמשחים, אבל ישימו עטרת זהב על ראשם, וגם זה דמות העטרת אשר היה עושה מהשמן על מצחו בין עיניו: ואמנם באיזה מקום ימשח למלכי בית דוד שהם המלכים האמתיים, קבלו ז"ל שתהיה המשיחה בירושלים ועל המעין ומלכי ישראל אינם נמשחים בירושלים ולא על המעין כי אם בכל מקום אשר יהיה שם המחלוקת. הנה חמשת הענינים האלה נכללים במשיחה כמו שהביאו חז"ל במסכת הוריות ובמסכת כריתות, והיה כל זה במשיחה להיות אות עצמי ומיוחד בבחירת האל ית' במלך, ולכן קרא דוד את עצמו שמואל ב' כ"ג א' משיח אלהי יעקב, ואמר שם א' כ"ז א' כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה, אמנם השופטים אין בהם משיחה כלל, הוא ההבדל הראשון. ועוד ארחיב הדבור בשלימות רב בענין המשיחה בפרשה הראשונה בספר מלכים במשיחת שלמה:

8 כריתות פתח ↗

גְּמָ׳ נֵימָא אִית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? נְהִי דְּאִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ, אִיסּוּר כּוֹלֵל וְאִיסּוּר מוֹסִיף אִית לֵיהּ. טָהוֹר, מֵעִיקָּרָא לָא אֲסִיר אֶלָּא בְּחֵלֶב, הֲוָה לֵיהּ טָמֵא, מִיגּוֹ דַּאֲסִיר בַּחֲתִיכוֹת טְהוֹרוֹת – אִיתּוֹסַף בֵּיהּ נָמֵי אִיסּוּרָא עִילָּוֵי חֵלֶב. וְחֵלֶב מֵעִיקָּרָא לָא אֲסִיר אֶלָּא בַּאֲכִילָה, אַקְדְּשֵׁיהּ, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף בֵּיהּ אִיסּוּרָא דַּהֲנָאָה – אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי חֵלֶב. וְאַכַּתִּי לְהֶדְיוֹט הוּא דַּאֲסִיר אֲבָל לְגָבוֹהַּ שְׁרֵי, הֲוָה לֵיהּ נוֹתָר, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי גָּבוֹהַּ – אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי הֶדְיוֹט. חָל עֲלֵיהּ יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף בֵּיהּ אִיסּוּר לְגַבֵּי חוּלִּין – אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי גָבוֹהַּ. וְנִתְנֵי: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת, וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת פִּיגּוּל! בַּחֲדָא בְּהֵמָה קָמַיְירֵי, בִּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת לָא קָמַיְירֵי, וְנוֹתָר וּפִיגּוּל בַּחֲדָא בְּהֵמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אַלְּמָה לָא? מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱלָה אֵבֶר פִּיגּוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, דְּפָקַע פִּיגּוּלֵיהּ מִינֵּיהּ וְהָוֵה לֵיהּ נוֹתָר, וְכִדְאָמַר עוּלָּא: קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ וְהָוֵה לֵיהּ נוֹתָר. בְּאֵבֶר אֶחָד קָא מַיְירֵי, בִּשְׁנֵי אֵבָרִים לָא קָמַיְירֵי, וְנוֹתָר וּפִיגּוּל בְּחַד אֵבֶר לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אַלְּמָה לָא? מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱלָה אֵבֶר פִּיגּוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, דְּפַלְגֵיהּ אַנְּחֵיהּ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וּפַלְגֵיהּ מֵאַבָּרַאי דְּמִזְבֵּחַ, דְּהָהוּא דְּמִזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּל וַהֲוָה לֵיהּ נוֹתָר, וְכִדְאָמַר עוּלָּא: קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ – פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ וְהָוֵי לֵיהּ נוֹתָר! אֲמַר לֵיהּ: לָא, אִי רוּבָּא דְּמִזְבֵּחַ – שִׁדְיֵיהּ לַמִּזְבֵּחַ, רוּבָּא דְּבָרַאי – שִׁדְיֵיהּ לְבָרַאי. תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: הָלְכוּ בְּאֵבָרִים אַחַר הָרוֹב אוֹ לֹא! אֶלָּא, בִּכְזַיִת אֶחָד קָמַיְירֵי, בִּשְׁנֵי זֵיתִים לָא קָא מַיְירֵי. וְלָא? וְהָקָתָנֵי ״יוֹם הַכִּפּוּרִים״, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כּוֹתֶבֶת הוּא דְּמִחַיַּיב, וְכוֹתֶבֶת אִית בַּיהּ שְׁנֵי זֵיתִים! אָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּגוֹן שֶׁאָכַל כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ. רַב פָּפָּא אָמַר: כְּגוֹן דְּמַלְּיֵיהּ בְּתַמְרֵי. רַב אַדָּא בַּר אַחָא מַתְנֵי ״חָמֵשׁ חַטָּאוֹת״, וּמְתָרֵיץ לַהּ: כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת פִּיגּוּל, וְלָא מְשַׁנֵּי כְּהָנֵי שִׁינּוּיֵי דְּקָא מְשַׁנֵּינַן. וְנִתְנֵי: ״שֵׁשׁ חַטָּאוֹת״, וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת דָּם! בַּחֲדָא אֲכִילָה קָא מַיְירֵי, בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת לֹא קָא מַיְירֵי, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים דְּאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִשְּׁנֵי זֵיתִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ׳. וְנִתְנֵי: ״אִם הוֹצִיאוֹ – חַיָּיב״, מַאי טַעְמָא קָתָנֵי ״אִם הָיְתָה שַׁבָּת״? אָמַר רַפְרָם: זֹאת אוֹמֶרֶת: עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת, וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִמַּאי? דִּלְמָא יֵשׁ עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהָכִי קָתָנֵי: אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ – חַיָּיב אַף מִשּׁוּם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר דְּרַפְרָם עַל הָדָא אִיתְּמַר, דְּתַנְיָא: ״וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי״, ״אִישׁ״ – לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. ״עִתִּי״ – אֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, ״עִתִּי״ – בִּמְזוּמָּן. קָתָנֵי: ״עִתִּי״ – אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, אָמַר רַפְרָם: זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת, וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִמַּאי? שָׁאנֵי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דְּהֶכְשֵׁירוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָךְ! אֶלָּא דְּרַפְרָם בְּרוּתָא הִיא. מַתְנִי׳ יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְחַיָּיב עָלֶיהָ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת, כֵּיצַד? הַבָּא עַל בִּתּוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ, וַאֲחוֹתוֹ, אֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה.

אברבנאל על שופטים א׳:א׳ »