אברבנאל על מורה נבוכים, הקדמה, פתיחת הרמב"ם י׳

1 וביארנו אמרם ולא במרכבה ביחיד. ראוי שנעורר בזה הלשון ו' דברים: הא' מה הכריח את הרב לבאר המבואר מעצמו והמשנה מקושרת והדרוש מדובק. הב', באמרו א"כ לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים, והיה ראוי שיאמר זה אחר מה שיזכור מעשה בראשית שעל שניהם יצדק. הג', מה ראה להביא עוד בזה אשר שמה האמתות וכו' סוד ה' ליראיו. הד', למה אמר אח"כ ודע כי הענינים הטבעיים, שכבר כולל במה שאמר למעלה, ולמה הבדיל ביניהם. הה', באמרו ואילו ביאר כל הענינים ההם, וכבר נאמר זה למעלה במה שאמר שלא ישוב מטרה וכו'. הו', באמרו ולזה הביא הענינים ההם, וזה אין לו ענין בקשור הדברים. ופי' המאמר וכוונתי הרב הוא שהרב רצה להכריח שבמעשה מרכבה ומעשה בראשית ושאר סודות התורה ראוי לדבר ברמזים ולא בביאור. והנה במעשה מרכבה מצא הרב הדבר מבואר לפי שהמשנה במסכת חגיגה פרק אין דורשים דף י"א ע"ב אמרו אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו, והמשנה לא אמר עוד, והנה בגמ' בעריות ובמעשה בראשית לא דברו כלל מראשי פרקים, אבל במעשה מרכבה לבד אמר הגמרא שם דף י"ג ע"א ולא במרכבה ביחיד ואמר ר' חייא אלא מוסרים ממנו ראשי פרקים, ושכך נאמר ג"כ אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שלבו דואג עליו, והוא יועץ וחכם חרשים ונבון לחש. והנה הרב למה שמצא הדבר מפורש במעשה מרכבה ביאר הענין בו לבדו, ולזה אמר כאן וביארנו אמרם ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ממנו ראשי פרקים. ולפי שבמרכבה גזרו חכמינו ז"ל זה ר"ל ביאור ראשי הפרקים, לכן דבר הרב בה לבדה ועליה לבד באמרו א"כ לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים. ואמרו הנה אין כוונתו בספר המורה כלו, אבל כיון בעניני האלהות שקרא מרכבה, ועליה אמר לא תבקש ממני הנה באלהות כי אם ראשי פרקים מסכים לדברי ר' חייא בגמ'. ולפי ששם אחרי מה שדברו במרכבה הביאו אותו המאמר אין מוסרין סתרי תורה, שיורה שזכרו בזה בסתרי מעשה מרכבה ולא מעשה בראשית, אמר עוד הרב אשר שמה האמתות המיוחדות בהשגתו נעלמות כו', והביא סוד ה' ליראיו, כי הוא רמז על שהסודות האלהיות עם שאינם מרכבה לא יאותו כי אם ליראיו, והוא למי שלבו דואג בקרבו ויועץ וחכם חרשים. ואחר שהביא המרכבה להיות הדבר מבואר בה, וזכר שאר הסודות לפי מה שמצא בגמ' הדברים מדובקים במאמר רבי חייא, הביא אחר זה ענין מעשה בראשית, ואמר ודע שהענינים הטבעיים, רצה לומר לא נחשוב שבאלהות והסודות האלהיות לבד הם הנמנעים מההמון, כי גם הדברים הטבעיים עם היות שקצת התחלותיהם יוכלו להגלות ולבארם, הנה הם א"א שיתבארו בלמוד קצת התחלותיהם וכו', כי החומר הראשון לא יוכל האדם לגלות טבעו הרוחני וגם הצורה הגשמית מה טבעה ומהותה, ואמר הרב על שהם בביאור כי מציאותם יודע, ומהותם בביאור, ואמת לא יושג. והנה לבאר זה במעשה בראשית עם היות שלא מצא בתלמוד בביאור שימסר ממנו ראשי פרקים, הנה הביא המשנה שאמר ולא במעשה בראשית בשנים, ומזה הוליד הרב שאין ראוי לגלותו, כי אם היו מגלים זה היה א"כ כאלו דרשם לאלפים ולמאות והיה א"כ עובר נגד פסק המשנה, ולזה המשיך ממנו ואמר, ואילו ביאר שום אדם הענינים ההם בספר היה כאלו דרשם לאלפים מבני אדם ר"ל והוא בחלוף מה שצותה המשנה שלא ידרשו מעשה בראשית בשנים. ולפי שיאמר אומר לרב, וא"כ אין לך ג"כ רשות לגלותו לא ברמז ולא בביאור, לכן הביא הרב עוד אמרו לזה הביאו הענינים ההם ג"כ בספר הנבואה במשלים ודברו בהם חכמים בחידות, ר"ל כי הנביאים וגם חז"ל דברו במעשה בראשית במשלים וחידות, וא"כ מקום הניחו לנו לדבר בהם ברמז ומשל, ונתן הטעם למה עשו זה הנביאים וחז"ל, ואמר לפי שמעשה בראשית יש לו קורבה גדולה עם החכמה האלהית: