ראב"ד על משנה קינים א׳:א׳

1 חטאת העוף נעשית למטה וחטאת בהמה למעלה. פי' חטאת העוף הזאתה למטה מן הסקרא כדדרשינן בזבחים פרק קדשי קדשים והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ימצה משמע מאליו מדלא כתיב ימציא ימצה ואיזהו קיר שהשירים שלו מתמצין מאליהם ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון פי' למטה מהסיקרא

2 והיא נעשית על קרן מערבית דרומית כדילפינן טעמא התם בההוא פירקא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה חטאת היא מנחה היא וקרייה רחמנא חטאת כלומר חטאת העוף שהיא הבאה תחתיה לומר לך חטאת העוף כמנחה מה מנחה בקרן מערבית דרומית להגשתה אף חטאת העוף בקרן מערבית דרומית והגשה בחטאת העוף ליכא וכי איתקש להזאתה איתקש. ומנחה גופה מנא לן כדתניא בתורת כהנים זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' יכול במערב תלמוד לומר אל פני המזבח יכול בדרום פי' שהכבש היה בדרום ומקום עלייתו הוא הפנים שלו שכל פנותיו דרך שם תלמוד לומר לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן מערבית דרומית ודיו

3 אבל מליקתה בכ"מ במזבח כשירה שהרי לא קבע מקום למליקתה מיהו צריכה שתהא במזבח כדי שתהא קרובה למקום הזאתה ומצוי דמה שלא יתפזר דם הנפש נ"א שכך שנינו בברייתא גבי חטאת העוף הוזה ולא מיצה דמה כשרה ובלבד שיתן למטה מן הסיקרא מדם הנפש. וטעמא דמלתא דכתיב בחטאת העוף והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת דהיינו דם הנפש אבל בעולת העוף כתיב ונמצה דמו כולו ושנינו מיצה דם הנפש ולא מיצה דם הגוף פסולה והכי דריש לה בספרא וכו' שהרי שנינו בעולת עוף מצה דם הראש הנפש ולא מצה דם הגוף פסולה שנאמר ונמצה דמו דם כולו ובחטאת העוף כתיב והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת דהיינו דם הנפש והכי דריש ליה בסיפרא

4 והזאתה של חטאת העוף אין בה קבלת כליו אינה באצבע כחטאת בהמה אלא בגוף העוף אוחז הראש בגוף ומזה בו למטה מן הסיקרא בקרן מערבית דרומית מדם הנפש מדלא כתיב ולקח ונתן באצבעו כדכתיב בחטאת בהמה דילפינן בה לקיחה לקיחה מויקח משה חצי הדם וישם באגנות מה להלן בכלי אף כאן בכלי אבל הכא דלא כתיב לקיחה ונתינת אצבע לא בעינן לה

5 והשירים מתמצין על היסוד ואם הזה ולא מצה כשרה שנאמר והנשאר עשאו כשירים מיהו ההזאה והמיצוי במקום אח' הוא והוא מתמצה ליסוד מאליו וכיון שהמצוי עצמו אינו מעכב שאם לא מצה ממנו כלל כשרה גם אם מצה דמה בכל מקום במזבח כשרה והכי איתא בזבחים

6 וחטאת בהמה טעונה קבלת כלי ומתן דמים באצבע על ד' קרנות למעלה מן הסקרא דכתיב בחטאת ולקח מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה:

7 עולת העוף נעשת למעלה ועולת בהמה למטה. פי' עולת העוף לא היה בה הזאה אלא מיצוי שהיה הדם מתמצה מאליו מן העוף למזבח ולא היה מתיזו וההזאה של חטאת היתה בהתזה והמיצוי היה למעלה מן הסקרא ואיכא תנא דאמר שעל הקרן נ"א שעל הקיר ממש היה מוצה.

8 והטעם לשניהם דכתיב ומלק את ראשו והקטיר המזבח ונמצה דמו על קיר וכי תעלה על דעתך שאחר שמקטיר מוצה אלא מה הקטרה בראשו של מזבח אף מצוי בראשו של מזבח אלמא במקום הקטרה הוי המצוי וא"א לומר על גבי מערכה עצמה דהא כתיב ונמצה דמו על קיר המזבח אלא מה הקטרה למעלה אף מצוי למעלה והקרן נ"א דהיינו קיר המזבח ואף קרן עצמו ראוי להקטיר עליו ע"י הדחק. ומ"ד למעלה מן הסקרא ולא בעי' על נ"א על קיר ולא על הקרן קסבר על ידי הדחק אף הסובב עצמו מקום הראוי להקטרה להקרבה הוא ועושין מערכה על גבי סובב להקטיר שם

9 ומליקתה נמי היתה על אותו קרן עצמו למעלה מן הסקרא דמחד טעמא נפקי. דכתיב ומלק את ראשו והקטיר ונמצה והלא אין מקומה של הקטרה בכאן שאחר מכאן כתיב והקטיר אלא לא באה הקטרה לכאן אלא להקיש אליה המליקה והמצוי לקבוע להם מקום למעלה כדפרשינן

10 והיא היתה נעשית בקרן דרומית מזרחית למעלה כדמפרש טעמא פ' קדשי קדשים מפני שקרובה לבית הדשן פי' מקום שנותנין שם תרומת הדשן ודשון מזבח הפנימי והמנורה והוא היה במזרחו של כבש כדתנן במסכת תמיד הגיע לרצפה הופך פניו לצפון והלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה דכתיב ומלק והקטיר ונמצה דמו והסיר את מוראתו מעליו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן מקום הקבוע לדשן אחר והיינו תרומת הדשן כדכתיב ושמו אצל המזבח ומדכתיב הכא קדמה אל מקום הדשן ש"מ שמקום אותה הדשן האמור להלן במזרח ולא מזרח המזבח אלא מזרחו של כבש מדכתיב ושמו אצל משמע מיד סמוך לירידתו ומדכתיב קדמה דמשמע סמוך למזבח מיד וזהו מזרחו של כבש שהיה מצוי לה בירידתו מיד מדכתיב והסיר והשליך משמע ממקום שמולק ומוצה משם היה משליך המוראה לבית הדשן שאם נאמר שהיה הולך עמה ממקום למקום מוליכה בידו לשם למה בהשלכה יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת אלא שמע מינה ממקום מליקתה ומצוי דמה משם היה משליך המוראה לבית הדשן ואיזהו מקום הראוי להשליך ממנו לבית הדשן הוי אומר זה קרן דרומית מזרחית שהיה קרוב משם ואין דבר מפסיק וכשבאת עולת העוף כשרין וא"ת כיון דושמו אצל משמע בירידתו מיד למה מהלך במזרחו של כבש כעשר אמות. אשיבך שאם היה מניח בתחלת הכבש לאלתר לא היה מקום ראוי להשלכת המוראה לשם שכך שיערו חכמים מתוך קלות המוראה והנוצה אין כח הכהן מספיק להשליכה יותר מל"א אמה הגה"ה נ"ב עיין בזבחים ס"ד וכאן רחוק יותר מל"ב אמה אפילו יעמוד על הסובב הרי הן ל"א אמה ואלכסון ששה אמות שהיה מזרח הכבש רחוק מקרן דרומית מזרחית יותר מל"ב ולכך היה מתקרב אצל הקרן יו"ד אמות

11 וכשרבו עולת העוף במזרח שהיו שם כהנים הרבה שמולקין ואין זה הכהן יכול לעמוד שם היה מולק אותה על קרן מערבית דרומית שאף אותו קרן ראוי להשלכה זו להשלכת המוראה למקום הדשן על ידי הדחק שאינו רחוק ל"א אמה שלימות. ונראה בעיני שאותן שלשה טפחים שהיה מרחיק הדשן מן הכבש כדי שיעמוד הכהן על הסובב בקרן מערבית דרומית ויראה מקום הדשן ויכוין לשם המוראה שאם היה נותנים הדשן סמוך לכבש ממש גובה הכבש וריחוק הקרן מעכבין אותו מלראות בו ולא יוכל לכוין המוראה לשם

12 ואע"פ שהיה שם בית הדשן אחר במזרחו של כבש כדאיתא בזבחים ובספרא שהיו שורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי קדשים קלים אפ"ה אין לנו לומר שיזרק שם המוראה והנוצה דהא כתיב אל מקום הדשן משמע דשן הקבוע למקום וזהו תרומת הדשן דכתיב ביה אצל המזבח לפי שאותו בית הדשן לא היה אצל המזבח ואת"ל היה אצל המזבח אל מקום הדשן משמע דשן הכתוב בו אצל המזבח דהיינו תרומת הדשן אבל פסולי קדשים לא מצינו להם מקום קבוע בעזרה לשריפתן אלא מדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה בקדש לא תאכל באש תשרף להחמיר לימד על חטאת פסולה ששריפתה בקדש וה"ה לשאר פסולי קדשים אבל מקום קבוע לא למדנו להם אלא מדלא כתיב בהו אל מקום הדשן הקדש ש"מ מקום אחר הוא שאין מערבין דשן הנעשין כמצותן עם דשן שאין נעשין כמצותן.

13 ועולת בהמה למטה מן הסקרא שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן דרומית מערבית דכתיב ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד המזבח אלמא עולה טעונה יסוד קרן דרומית מזרחית לא הוה ליה יסוד שהיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כך היא שנויה במסכת מדות ומפרש טעמא בזבחים בפרק איזהו מקומן מפני שלא היה אותו קרן בחלקו של טורף דכתיב בנימין זאב יטרף וגו' ומתרגמינן בנימין בארעיה תשרי שכינתה ובאחסנתיה יתבני מדבחא

14 והמתנות של עולה אינן באצבע אלא במזרק עצמו היה זורק אחד כאן ואחד כאן דהא לא כתיב אצבע בזה דלא כתיב בי' אצבע

15 ואם שנה בזה ובזה פסל דדרשינן בסיפרא ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה אין לי בלא ירצה אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין שנשחטה בלילה נשפך דמה יצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא ושקבלו פסולין וזרקו את דמה הניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה הניתנין בחוץ שנתנן בפנים והניתנים בפנים שנתנן בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ת"ל לא יחשב לו הגה"ה פי' מיותר לדרשא

16 ולענין שריפה נמי מרבי להו בההיא פרשתא לא יאכל באש ישרף אין לי טעון שריפה אלא הטמא בלבד והנותר כו' מנין הלן והיוצא וכו' והניתנין למעלה שנתנן למטה והניתנין למטה שנתנן למעלה ת"ל בפרשת ואתה תצוה גבי נותר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כל שפסולו בקדש טעון שריפה:

17 מתני' סדר הקנין כך הוא החובה אחד חטאת ואחד עולה בנדרים ובנדבות כולן עולות. פי' החובה היא חובתו של זב וזבה ונזיר ומצורע בדלות ויולדות בדלות. ושמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש קדשיו בדלות וכולן מביאין ב' פרידין אחד לעולה ואחד לחטאת כדכתיב קראי והן מתפרשות איזו לחטאת ואיזו לעולה בלקיחת בעלים כשהוא מפריש את קנו ויאמר איזו לחטאת ואיזו לעולה ואם שינה מעשיהם פסל. א"נ בעשיית כהן הן מתפרשות כשימשוך אחת מהן ויעשנה חטאת חברתה נקבעת עולה מאליה ואם שינה מעשיהם אחר שהתחיל בהן פסל ונפקא מקראי במסכת יומא דגבי יולדת כתיב ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת הרי בלקיחת בעלים וגבי זב כתיב ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה הרי עשיית כהן.

18 בנדרים ובנדבות כולן עולות שלא מצינו תודה ושלמים מן העוף אלא מן הבהמה כמו שמפורש בהן ולא מצינו בעוף אלא חטאת ועולה וחטאת אינה באה בנדר ונדבה הלכך כי אמר הרי עלי קן שתיהן עולות ואין קן פחותה משתים שכך הוא דרך קן צפור להיות שנים דהא גבי קן צפור כתיב אפרוחים ואין אפרוחים פחות משתים ועוד מדלא קאמר הרי עלי פרידה ש"מ לטפויי אחרת קאמר ואפילו בבהמה עצמה כי אמר הרי עלי כבש לקרבן יביאנו עולה שאין אתה רשאי למשכו להקל אלא להחמיר והעולה חמורה מן התודה והשלמים וכן שנינו במס' שקלים המקדיש נכסיו והיתה בהם בהמה הראויה לגבי מזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות וכו' ר' יהושע אומר זכרים עצמם יקרבו עולות אלמא כל מה שראוי לעולה אינו יוצאה מידי עולה:

19 מתני' איזהו נדר האומר הרי עלי עולה איזהו נדבה האומר הרי זו עולה. פי' כשאמר עלי נקרא נדר דכתיב ונדריה עליה וכתיב איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו וכל פרשת נדרים בלשון עלי נדבה האומר הרי זו דכתיב בתרומת המשכן מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו וגו' וכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. אלמא נדבה בלשון זה וכל פרשת המשכן שהיא נדבה היא בלשון הבאה דכתיב כל נדיב לבו יביאה וכתיב כל נדיב לב הביאו חח ונזם משמע שלא היה מחוסר הפרשה אלא הבאה בלבד ואלו גבי נדר כתיב כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו ואילו במזומן לתוך ידו או בדבר הידוע מאי לשון תשלומין איכא היל"ל לא תאחר להביאו:

20 מתני' מה בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן. טעמא מפרש במגילה דתניא רבי שמעון אומר ונרצה לו לכפר עליו את שעליו חייב באחריותו כלומר מי את שאמר עלי חייב לטפל בה עד שנתכפרה שעת כפרה ומאי משמע לשון עלי שחייב עצמו באחריות א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה דמי ושוייה חוב עליה זהו ההפרש שבין נדרים לנדבות אבל לענין בל תאחר ושאר הלכות קדשים אין בין זה לזה כלום והיינו דקתני אלא שהנדרים חייב באחריותן כלומר אין ביניהם הפרש אלא זה בלבד: