השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ב׳

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת א׳:י׳ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ג׳:ט׳ »

16 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְהַמַּקְדִּים לְהַצִּיל הַנֶּפֶשׁ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כֵּיצַד. רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַיָּם פּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּמַעֲלֵהוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָד הַדָּגִים עִמּוֹ. שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹתוֹ וְהֶעֱלָה דָּגִים בִּלְבַד פָּטוּר מִכְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים וְתִינוֹק פָּטוּר אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע שֶׁטָּבַע הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים פָּטוּר:

16 מנחות פתח ↗

וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבָּה וְרָבָא, דְּאִיתְּמַר: שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם, וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים – חַיָּיב, לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה תִּינוֹק וְדָגִים – רַבָּה אָמַר: פָּטוּר, וְרָבָא אָמַר: חַיָּיב. רַבָּה אָמַר פָּטוּר – זִיל בָּתַר מַעֲשָׂיו, וְרָבָא אָמַר חַיָּיב – זִיל בָּתַר מַחְשַׁבְתּוֹ.

20 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

הָיְתָה חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְיִשְׂרְאֵלִים אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְאֶלֶף עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפּלֶת מְפַקְּחִין עַל הַכּל מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לֶחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו אוֹתָהּ חָצֵר מְפַקְּחִים עָלָיו שֶׁמָּא זֶה שֶׁפֵּרַשׁ הָיָה יִשְׂרָאֵל וְהַנִּשְׁאָרִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:

22 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

הַמְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְלֹא יָדַע מָתַי הוּא יוֹם שַׁבָּת מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁטָּעָה שִׁשָּׁה וּמְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי וּמְבָרֵךְ בּוֹ בִּרְכוֹת הַיּוֹם וּמַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל בּוֹ מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת. וְאָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר עַל פַּרְנָסָתוֹ שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם סְפֵק שַׁבָּת הוּא. וְאִם יָדַע שֶׁהוּא שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ אוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִיצִיאָתוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַמִּנְיָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר וַדַּאי שֶׁלֹּא יָצָא בְּשַׁיָּרָא בְּשַׁבָּת. וּשְׁאָר הַיָּמִים חוּץ מִיּוֹם זֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי פַּרְנָסָה בִּלְבַד:

1 שמע עד הדגים פטור. כתב הראב"ד ז"ל הנך מילי פלוגתא דרבה ורבא נינהו במנחות. ורבא לקולא דאמר זיל בתר מעשיו והוא פסק כרבא אע"ג דתלמיד הוא לגביה דרבה עכ"ל:

1 היתה חצר עד נעקרו וכו'. כתב הראב"ד ז"ל י"מ בהך מפקחין מפני שהוחזק שם ישראל אבל פירשו מהם ארבעה או חמשה ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אין מפקחין שלא הוחזק שם ישראל, עכ"ל:

1 המהלך עד באותו יום. כתב הראב"ד פי' יום אחד יתר על שביעיות אותו יום ניתר בכל מלאכה, עכ"ל:

16 שואל ומשיב מהדורא קמא פתח ↗

תשובה לרבינו לחכם אחד ני' מה ששאלת בהא דאמרו בפסחים דף ע' קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל והקשית הא התוס' הקשו בדף ס"ו שם בד"ה תוחב והא בעי כ"ש וכתבו דהקדישום וכתב המהרש"א דמיירי בהקדישום מע"ש דאל"כ אסור להקדיש בשבת ע"ש ולפ"ז כאן שהי' קופיץ והוא רק לשבירת עצמות א"כ לא הקדישו לשם כלי שרת וא"כ שוב אסור להקדישו בשבת והיאך ישחוט בו ועיין להגאון בעל נצח ישראל שהרגיש בזה ומ"ש מעלתו כיון שהפסח הוא דבר שקבוע לו זמן ומותר להקדישו בשבת שוב מותר גם הסכין להקדישו בשבת ובזה הארכת בסוגיא אבל לא נהירא שיהי' מותר להקדיש הסכין דאינו רק מכשירי מצוה והי' אפשר מאתמול אך לפענ"ד הי' נראה דלפמ"ש הב"י באו"ח סי' ש"ו והובא בט"ז ומ"א שם ס"ק י"א בשם הכל בו דהא דאסור להקדיש בשבת הוא היכא דיוצא מרשותו לרשות גבוה אבל היכא דנודר עטרה לס"ת אינו איסור וביאור הדברים דניהו דהקדישה לס"ת אבל עדיין שלו הוא רק לצורך המצוה הלז וכן נראה מהט"ז שם דלא כמ"א שהסיב הכוונה להקדישות דידן ע"ש ולפ"ז ניהו דהסכין הוא כ"ש אבל מ"מ הוא שלו רק שעומד לק"פ וא"כ לא יצא מרשותו לרשות גבוה ומותר ומ"ש המהרש"א שם דמיירי דהקדישו מע"ש היינו לרוחא דמלתא דלא תקשה היאך אקדשה ואמאי לא מקשה הש"ס מסכין כי היכא דהקשה שם על הפסח עצמו ולכך כתב דהקדישה מאתמול ודו"ק וע"ד הפלפול נראה דלפמ"ש הפוסקים בהא דמלין בשבת והקשו הקדמונים הא שייך גזירה שמא יעבירנו וכתבו כיון דגוף המילה תותר אף שעושה חבורה והוא מלאכה דאורייתא והתורה התירה היאך שייך שבשביל גזירת חז"ל תדחה המצוה והרי איסורי תורה הותר מכ"ש שבותין דרבנן ולפ"ז גם בק"פ שהותר גוף השחיטה והקטרה וכדומה מלאכות של תורה לכך לא גזרו על השבות דהקדש ג"כ ולפ"ז לפי מה דמסיק דלכך מותר להקדיש הפסח בשביל שקבוע לו זמן והיינו דכיון שקבוע לו זמנו בשבת מותר ההקדש ממילא מותר להקדיש הסכין ג"כ והמהרש"א שם כתב לפי הס"ד דלא ידעינן מהא דפסח מותר להקדיש בשבת כנלפע"ד לפום רהיטא והנה לכאורה צ"ע על התוס' שהקשו דהא בעי כ"ש והא אמרו בשבועות ט"ו דכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ופירש"י דהתחלת עבודתן מחנכתן לקדושה וא"כ מה מקש' דלא נתקדשו הסכינים הא עבודתן מחנכתן וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"א מכלי המקדש הלכה כ"א ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא אמרינן דעבודתן מחנכתן רק בעבודה שהוא דוקא בכהנים שייך לומר שעבודת כהנים מחנכתן לקדושה שהוא מכלל הקדושה אבל שחיטה דלאו עבודה הוא וכשרה בזרים וא"כ ל"ש לומר דעבודתן מקדשתן וצ"ע בזה אבל העיקר נראה בזה דזה דוקא בכ"ש שהוא מהמקדש ל"צ שום קדושה רק עבודתו מחנכתו אבל הסכין לשחיטת הפסח שאח"כ הוא שלו בזה ל"ש לומר דעבודתו מחנכתו וצריך קידוש בפה כנלפע"ד וצ"ע בזה והנה לכאורה נסתפקתי בהא דאסור להקדיש בשבת וטעמא משום דהוא בכלל מקח וממכר כמבואר בביצה ל"ו ובטוש"ע או"ח סי' של"ט ולפ"ז צ"ע אם לא הקדיש רק לשעה ולזמן מועט ובאופן דלא יתקדש אח"כ וכשיטת הר"ן דקדושת הגוף נפקע בכדי כמ"ש בסוגיא דב"פ וא"כ שוב יהי' מותר להקדיש דהרי מבואר דבשאלה ל"ש גזירה שמא יכתוב ומטעם דהוא לזמן מועט וחוזר בעיניה וכמבואר בטוש"ע סי' ש"י החילוק שבין שאלה להלואה וא"כ יהי' מותר להקדיש בזה דל"ש הגזירה שמא יכתוב אבל יותר נראה דאסור דע"כ לא אמרו רק דשאלה לא הי' בכלל הגזירה דמקח וממכר אבל הקדש דהי' בכלל הגזירה שוב ל"פ אף בזמן מועט נמי ולכך כתב המהרש"א דע"כ מיירי שהקדישם מאתמול וכן מצאתי בתוס' זבחים מ"ז בד"ה איזהו שכ"כ ע"ש ובחידושי הארכתי על דברת מהרש"א הנ"ל ואכ"מ והנה התוס' הקשו שם בד"ה והא דאיך אפשר לאוקמא בשבת והא אסור להטביל כלים בשבת וכבר הקשו האחרונים דהא סכין שנטמא דחייב בטבילה אינו רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"ג מאה"ט דבירושלים לא גזרו טומאה על הכלים רק בסכינים לשחיטת קדשים מפני חומרת קדשים והא בולד הטומאה לא גזרו כמבואר בביצה דף ח"י והנראה בזה דלכאורה צ"ב הא דאמרו בביצה דף ח"י דכלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט והא אפכא ראוי להיות דבאמת כל הטעם דאסור להטביל כלים אמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי והרי מתקן כלי דחייב מבואר ברמב"ם פכ"ג דהוא משום מכה בפטיש והרי מכה בפטיש גופא אינו חייב רק כל שהוא גמר מלאכה כמבואר פרק עשירי שם וא"כ אדרבא בכלי שנטמא באב הטומאה ביו"ט דעוד צריך הערב שמש וא"כ עוד לא נגמר הכלי ול"ש מכה בפטיש מהראוי להתיר ובכלי שנטמא בולד הטומאה דמכה בפטיש הוא דא"צ הערב שמש הי' אסור והיא קושיא נפלאה אמנם אחר העוין הדבר נכון דהרי ממנ"פ אם אינו ראוי ביו"ט שוב אינו ראוי על יו"ט שוב אסור לטבול דמכין מיו"ט לחול אבל בולד הטומאה יש לומר דמותר דלענין אוכל נפש התירו לתקן ביו"ט וכמ"ש המהרלב"ח סי' ט"ז ואא"ז שער אפרים סי' ט"ו דלכך לא כתב הרמב"ם הטעם ביו"ט משום מתקן דביו"ט לא שייך מתקן ובזה יש לישב קושית רש"י על הי"מ דפירשו דכלי שנטמא באב הטומאה לכך אין מטבילין דלא חזי להו על יו"ט והקשה רש"י דהא אכתי ראוי לחולין ולפמ"ש א"ש דאדרבא כל שראוי לחולין שוב אסור משום מתקן דהוה מכה בפטיש דהוא גמר מלאכה וא"ל דלצורך יו"ט לא שייך מתקן דז"א דכיון דעכ"פ לתרומה לא חזי שוב עכ"פ בכהנים עפ"י רוב צריכים לתרומה וא"כ שוב לא מקרי דבר השוה לכל נפש דמי שצריך לתרומה אינו ראוי לו הכלי והו"ל כהא דאמרו בכתובות דף ה' דדבר הצריך לכל נפש בעי והרי לכהנים המשתמשים בתרומה אסור ולא חזי להו וז"ב ובזה יש לישב מ"ש רש"י בתחלת הסוגיא גבי מדלין בדלי טמא והוא טהור והטעם דטבילת נאד הוא משום מתקן והקשה הרש"ל דהא רבה ס"ל גזרה שמא יעבירנו ולא משום מתקן ורבא הוא שחידש זאת ועיין מהרש"א ופ"י לפמ"ש א"ש דזה ודאי דידע הש"ס הטעם דמתקן רק דק"ל בכלי שנטמא באב הטומאה בשבת דלא הו"ל מכה בפטיש דאינו גמר מלאכה א"כ מהראוי להטביל כלים אלו בשבת ובמשנה אסרו בשבת כל הכלים וע"ז הוצרכו רבה וכל האמוראים לתת טעם אחר אבל באמת האיסור של טבילה הוא משום מתקן דעכ"פ לחולין מותר ובשבת לא שייך שוה לכל נפש דבשבת הכל אסור וא"כ שוב אסור משום מתקן רק דעכ"פ לענין תרומה הי' מהראוי להתיר שזה אינו מתקן וכיון שאינו מתכוין לשם חולין רק לשם תרומה א"כ שוב לא מקרי מתקן וא"ל דהוה פ"ר דז"א דדעת תה"ד דבדרבנן ל"ש פ"ר וכאן ל"ש משום דא"כ מטביל על חול דז"א דבמשנה קאי על חל לאחר שבת דהיינו יו"ט שחל להיות אחר שבת דא"כ שוב שבת מכין ליו"ט דהרי באמת רבה לשיטתי' אף דס"ל הכנה דאורייתא מ"מ משבת ליו"ט שרי משום הואיל אי מקלעו אורחים חזי ליה ומדאורייתא שרי משום הואיל וא"כ שוב מותר להכין משבת ליו"ט ולמה יאסור באה"ט וא"ל דשוב יהי' אסור משום מתקן על יו"ט דז"א דהא כל שהתיקון אינו בא בשעת מעשה ל"ש משום מתקן וכמ"ש האחרונים לענין תיקן והפריש רק מעשר ראשון ולא מעשר שני דל"ש משום מתקן ולכך הוצרך רבה לטעם שמא יעבירנו. אך לפ"ז צריך להבין דא"כ ולד הטומאה דמותר הא שייך משום מתקן וניהו דלא שייך שמא יעבירנו כמ"ש התוס' ד"ה נגזור שאינו להוט להטבילנו מ"מ שוב שייך משום מתקן מיהו י"ל דבאמת בשבת אסור גם ולד הטומאה רק ביו"ט מותר ולד הטומאה דל"ש משום מתקן דצורך אוכל נפש שרי ורק באב הטומאה אסור דמכין על חול וזה בודאי אסור דבזה ודאי שייך הכנה ואסור אבל בשבת באמת אסור ובזה י"ל דמה דאמר רבא משום מתקן היינו לא לחלוק על הטעמים של רבה ור"י רק לישב המשנה דאוסר בשבת בכל הכלים והרי ל"ש הטעמים שלהם בולד הטומאה וע"ז הוצרך לטעם דמתקן דבולד הטומאה שוב אסור משום מתקן והתיקון בא מיד ושייך משום מכה בפטיש ובזה מיושב היטב קושית הפ"י בהא דאמר רבה גזרו יו"ט אטו שבת והקשה הא עיקר הטעם משום שמא יעבירנו והרי הוצאה גופא מותר ביו"ט ואיך נגזור יו"ט אטו שבת והא בהוצאה לא גזרו ואיך יהי' יציבא בארעא וכו' דטבילת כלים לא גזרו רק משום שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דבאמת בשבת אסור טבילת כלים משום מתקן רק דבאב הטומאה ל"ש מתקן ואסרו משום הוצאה שמא יעבירנו אבל ביו"ט שוב איכא למגזר אטו שבת דהרואה יחשוב דכשם דמותר ביו"ט כך מותר בשבת והרי בשבת אסור מלבד ההוצאה משום מתקן אברא דאכתי קשה דהרי ולד הטומאה התירו ביו"ט ולא אסרו רק אב הטומאה והרי אב הטומאה ל"ש מתקן דצריך הערב שמש וא"כ ל"ש הגזירה דשמא יעבירנו אך באמת הדבר נכון דביו"ט באמת בלא"ה יש לאסור דאינו לצורך רק דיש צורך לחולין ולפ"ז בזה שפיר גזרו אטו שבת דהרי בשבת יש באמת איסור ובשלמא אי לא הי' שום איסור ביו"ט רק שמא יעבירנו והרי בהוצאה גופא לא גזרו יו"ט אטו שבת שפיר יש מקום לקושית הפ"י אבל באמת גם ביו"ט מהראוי לאסור דאין צורך ומכין מיו"ט לחול רק דיש מקום להתיר לצורך חולין וכל שבשבת אסור לגמרי שפיר אסרו גם ביו"ט ולא פלוג בתקנתם ודו"ק היטב ואף שהדברים מעורבבים וכפי שיצאו מלבי אבל לפע"ד יש בהם דברי טעם והוא חריף והנה לכאורה צ"ב הא דגזרו שמא יעבירנו דבאמת הקשו בכ"מ דגזרו בה שמא יעבירנו הא לא חשו לשמא יעבירנו רק משום דבהול לדבר מצוה וא"כ אף אם יטעה יהיו טועה בדבר מצוה ופטור וכתבו האחרונים דחיישינן שמא לא בקי בקביעא דירחי ושייך שמא היום לאו יו"ט הוא וא"כ אסור דהו"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ולפ"ז יקשה דכאן דטבילת כלים ברגל מצוה הוא וכמ"ש בשיטה מקובצת דלכך גזרו כאן שמא יעבירנו דטרוד ובהול על טבילת כלים לצורך הרגל ולפ"ז כאן קשה דל"ש הגזירה דהא טרוד בדבר מצוה וא"ל דשמא היום לאו יו"ט דז"א דבאמת חל יו"ט לאחר שבת רק שמחויב לטהר על יו"ט וא"כ שוב מותר דעושה מצוה בזה והיא קושיא גדולה אמנם יש לומר דבשבת אסור אף להטביל ולד הטומאה ושם אינו רק טומאה דרבנן וא"כ אין המצוה רק דרבנן והאיסור הוא דאורייתא ובכה"ג כתבו האחרונים דל"ש טעה בדבר מצוה כיון דלא עשה רק מצוה דרבנן ועיין שעה"מ הלכות שופר ובהגהות טעם מלך שם וא"כ בכה"ג שייך הגזירה דשמא יעבירנו ובזה י"ל דלכך בולד הטומאה מטבילין ביו"ט ונדחקו התוס' דלמה ל"ש שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דבאמת ביו"ט ל"ש החשש שמא יעבירנו רק דגזרו אטו שבת ולפ"ז באמת כל שעשה מצוה דאורייתא שוב אין שייך כלל החשש שמא יעבירנו רק דבשבת כיון דבדרבנן אסור מחשש שמא יעבירנו שוב באב הטומאה גזרו אטו ולד הטומאה דדוקא וולד אטו אב לא גזר אבל אב אטו וולד ודאי גזרינן ולפ"ז ביו"ט ממנ"פ מותר דבאמת וולד הטומאה ל"ש ביו"ט דעל וולד לא גזרו ביו"ט וכיון דעל עיקר החשש שנקבע איסור בשבת לא שייך כלל ביו"ט א"כ איך שייך שנגזור שמא יעבירנו דאף אם נימא דיו"ט דינו כשבת ל"ש החשש דאף אם יעבור ל"ש לאסור דהו"ל טעה בדבר מצוה וביו"ט ל"ש דלמא לאו יו"ט הוא דממנ"פ מותר ולכך לא פריך רק לגזור אטו אב הטומאה דבזה שייך לגזור אטו שבת ועדיין צ"ע בזה דהא גם באב הטומאה ל"ש לגזור יו"ט אטו שבת דאדרבא באב הטומאה ל"ש הגזירה כלל וכמ"ש רק אטו ולד הטומאה ואיך נגזור ביו"ט באב הטומאה דוקא אטו שבת אמנם נראה כיון דכל הטעם דחשו שמא יעבירנו הוא דוקא כיון שבהול לקיים המצוה דטבילת כלים ברגל ולפ"ז כל דגזרו יו"ט אטו שבת אדרבא באב הטומאה דבעי הערב שמש א"כ לא עשה מצוה דלא חזי' לי' כל היום וטבילת כלים בי"ט הוא משום שחייב אדם לטהר עצמו וכליו ברגל והיינו משום שיהי' ראויים לקדש וא"כ כל שטעון הערב שמש שוב לא היה צורך כל כך שייך למגזר אטו שבת דשבת בכה"ג שלא הי' מצוה שוב הי' חשש שמא יעבירנו אבל בולד הטומאה ל"ש חשש שמא יעבירנו דהא בעצמות ל"ש החשש שמא יעבירנו דביו"ט לא שייך העברה ובשבת לא אסור רק משום דהוה מצוה דרבנן וא"כ ממנ"פ ביו"ט שוב לא בהול כל כך על מצוה דרבנן ול"ח לכך משא"כ אטו אב הטומאה הי' מקום לגזור ודו"ק ובדרך אחר י"ל דבאמת הפ"י רצה לומר דהא דגזרו יו"ט אטו שבת והרי עיקר החשש בשביל הוצאה והוצאה גופא מותר ביו"ט וכתב דלשיטת התוס' בביצה י"ב דכל שהוא שלא לצורך ל"ש להתיר ביו"ט וא"כ באב הטומאה שנטמא דבעי הערב שמש הו"ל שלא לצורך כלל ואסור ומ"ש הפ"י לדחות דהו"ל צורך להשתמש בו חולין לפע"ד י"ל כיון דעיקר הטבילה הוא לצורך תרומה וא"כ אדרבא לכך אסרו הטבילה אטו שבת דבשבת שייך הוצאה והיינו לענין מה שצריך טבילה וגם בי"ט שייך עכ"פ איסור דכל שיוציאו לצורך טבילה וא"כ ע"כ שרוצה להשתמש בו תרומה ובתר מחשבתו דידיה אזלינן והוא חשב לענין תרומה ולענין זה א"צ בטבילתו וא"צ להוציאו ולכך נתחייב ובזה אני אומר דבר נחמד במ"ש רש"י בשם יש מפרשים דמיירי בנטמא ביו"ט רק דאסור להטביל דלא חזי היום והקשה רש"י הא חזי להשתמש בו חולין ולפמ"ש א"ש דהנה הוא צריך להוציאו לצורך תרומה ולצורך חולין ולצורך חולין חזי היום ולצורך תרומה לא חזי היום והנה במנחות ס"ד אמרו שאם פרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר פטור ורבה אמר חייב כן גרס הראב"ד בפ"ב משבת הט"ז וע"ש בכ"מ והיינו משום דרבה אזיל בתר מחשבתו ולפ"ז כיון דבכהנים רוב מאכלם תרומה א"כ עיקר מחשבתו הי' בשביל תרומה וזה לא חזי ואסור להטביל אף שבאמת עשה תיקון לחולין מ"מ כיון שעיקר מחשבתו הי' בשביל תרומה וזה אסור וז"ב ומעתה מיושב היטב קושית הפ"י דהקשה דאם נימא דבשביל הוצאה שלא לצורך גזרו א"כ למה צריך לומר בשביל שבת ת"ל דגם ביו"ט אסור ולפמ"ש א"ש דבאמת התוס' הקשו במנחות שם ד"ה להעלות דלמאן דס"ל הואיל נימא הואיל ופטור לי' אתינוק פטור ליה נמי על הדגים וכתב דל"ד דשם דאפייתו חזיא לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזיא כלל בשבת ע"ש ולפ"ז זהו שם אבל כאן לרבה קיימינן דאית ליה הואיל וא"כ אלו רצה לטבול בשביל חולין הי' חזי א"כ הכלי בעצמותה חזי לטבילה ול"ש החשש דשמא יעבירנו וא"כ שוב שייך הואיל ולכך אצטריך למימר דגזרו יו"ט אטו שבת דבשבת ודאי אסור דשייך הגזירה דשמא יעבירנו וא"כ שוב אסור בשביל שמא יעבירנו ביו"ט עצמו והוה שלא לצורך ול"ש הואיל דכל דכבר גזרו בשביל שבת שוב אסור ביו"ט ג"כ ומעתה לכך בולד הטומאה מותר דשם ל"ש החשש דא"צ הערב שמש וא"כ ביו"ט מותר ההוצאה ובזה יש לומר דלכך אסר רבא משום מתקן וכבר כתבתי דל"ש מתקן שאינו גמר מלאכה דלא חזי היום דבעי הערב שמש ולפמ"ש א"ש דבאמת שייך התיקון לענין חולין ורק דכל עיקר כוונתו הוא בשביל תרומה בכהן ולפ"ז לרבא שם דאזיל בתר מעשיו א"כ שוב הו"ל תיקון מעליא ואסור ולכך לא מצי רבה לומר הטעם דמתקן דאזיל בתר מחשבתו ולא הוה מתקן דאינו גמר מלאכה ובזה אני אומר דבר נחמד במ"ש רש"י בד"ה בדלי דל"ד למטביל כלי ע"ג מימיו דמתניתין דאסור משום דהתם כל עיקרו לא בא רק לטמא ומחזי כמתקן כלי והקשו המהרש"ל והמהרש"א דהא רבה לא ס"ל הך טעמא דמתקן ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דלא ס"ל הטעם דמתקן דאינו גמר מלאכה ולפ"ז במשנה דמיירי בולד הטומאה כמ"ש התוס' שם ע"ב בד"ה ושוין רק דאף בולד הטומאה אסור להטביל דאסור לטמאותו ע"מ להטבילו ביו"ט ע"ע וא"כ בולד הטומאה שוב איכא מתקן גמור ואסור ביו"ט דהא ל"צ הערב שמש ושייך משום מתקן איברא דדברי התוס' תמוהים כמ"ש הפ"י דמשכחת לה גם בישראל כמ"ש התוס' אבל עכ"פ יהי' איך שיהי' הוה מתקן ואסור כיון דמיירי בולד הטומאה ובלא"ה נראה כיון דשם מטביל אגב מימיו ולמימיו מתקן ממש וא"כ לרבה דאזיל בתר מחשבתו והוא מחשבתו למימיו ושוב הו"ל מתקן ממש ואסור אברא דלפי"ז יקשה למה מותר להשיק הא הו"ל מתקן ממש וכבר התפלא בזה הפ"י דלרב ביבי ולרבא ע"כ לא מצי המשנה למיירי בשבת דא"כ גם השקה אסור משום תיקון והיא קושיא גדולה והניחה בקושיא והנראה בזה עפמ"ש בתשובה אחת בביאור הא דאמר רבא משום מתקן והא היכא דמקלי קלי איסורא מותר ולא חשיב תיקון כלל וכמ"ש התה"ד סי' נ"ד ובמ"א סי' שכ"ג ולפ"ז היאך אסור להטביל דהא לא מתקן כלל דע"י הטבילה שוב לא ניכר האיסור כלל ומקלי קלי דבשלמא כל איסור שנתבטל א"כ ע"י התערובות מותר או ע"י הפרשה וניכר האיסור לעצמו וכאן מקלי קלי ואמרתי בזה כיון דצריך הערב שמש שוב אסור לתרומה ול"ש מקלי קלי דעוד ניכר האיסור ובזה אמרתי דלכך ולד טומאה מותר להטביל כיון דא"צ הערב שמש שוב ל"ש משום מתקן והארכתי בזה לישב הרבה קושיות ולפ"ז בהשקה דהוא כלי אבן דאינו ניכר האיסור דכל דהשיק גזה"כ דה"ל כזרוע ומחובר וטהור ולא משום ביטול אתינן עלה ושוב לא שייך משום מתקן אבל בכלי עץ דהכלי נטהר אגב זה ובהכלי ניכר התיקון שוב אסור משום מתקן ואף דבולד הטומעה מקלי קלי איסורא באמת הקשו התוס' דיהי' מותר וכתבו דמ"מ לכתחלה אסור לטמאו כדי שיטבילו ביו"ט וא"כ שוב שייך משום מתקן ובזה מיושב הסברא שכתבו התוס' דלכתחלה אסור לטמאות ע"מ להטבילו ולכאורה זה שייך לענין קושיתם הראשונה שהקשו דהא נטמא ביו"ט והיינו משום דביו"ט הו"ל כמכשירים שא"א לעשותם מעיו"ט וא"כ זהו בדיעבד ולכתחלה אסור אבל ולד הטומאה דמותר להטביל אף כשנטמא בעיו"ט וא"כ מדוע לא יהי' מותר לטמאותו לכתחלה וכבר התפלא בזה באבני מילואים בתשובותיו סי' יו"ד שם ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמותר בולד הטומאה לפי שלא ניכר האיסור ול"ש תיקון דמקלי קלי וזהו כל שכבר נטמא קודם יו"ט וא"כ שוב ל"ש לתקנו דמקלי קלי אבל כל שהוא כלי היתר מה שמטמאו ומטהרו זהו ניכר האיסור והתיקון ולכך אסור וז"ב ודו"ק.

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת א׳:י׳ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ג׳:ט׳ »